צהלות של שמחה השמיע השדר גבי גזית עת בישר על הרשעתה של ח"כ נעמי בלומנטל בשידור חי. "פטמה" כינתה אותה הכתבת המשפטית ענת פלג באותו שידור, והשמחה לאידה של חברת הכנסת אפיינה את כל כלי התקשורת.
לא למותר להזכיר כי ח"כ בלומנטל הורשעה בעיקר בשל הטיוח ושיבוש ההליכים שגרמה.
מקץ מספר ימים, משהורשע חבר הכנסת עומרי שרון על-פי הודאתו וקיבל עונש מאסר בפועל של 9 חודשים, התמלאו כלי התקשורת בגילויי אהדה, כתבות צבע סימפטיות, קריאות צער וביקורת נוקבת על בית המשפט ועל גזר הדין "החמור" והלא הגיוני.
עצם המעשה היסודי שהקפיץ עליה את רוגזם של שלטונות החוק - מימון מכספה בסך 12,000 ש"ח להלנת חברי מרכז התומכים בה ערב ההצבעה, נראה כשלעצמו מינורי, פעוט וספק אם בכלל פלילי. אם היתה ח"כ הנכבדה נוטלת אחריות על מעשיה ונמנעת ממאמצי ההשתקה והטיוח, ספק אם היה מוגש נגדה כתב אישום, אולם לאור הטורנדו התקשורתי שאפיין את פתיחת החקירה נגדה, דמתה חברת הכנסת לארנבת שנתפסה באורות מכונית הדוהרת מולה. במציאות חיינו העגומה, המעשה היסודי בגינו החלה פרשת בלומנטל הינו לכל היותר בתחום האפור של החיים הציבוריים במדינת ישראל. הגוון הפלילי ניתן למעשה זה רק בשל זכות השתיקה ומאמצי הטיוח המגונים שנעשו לאחר מכן.
באשר לעומרי שרון - פה מדובר בסיפור אחר לחלוטין. פסק דינה המנומק של השופטת בקנשטיין, מפרט מסכת אירועים מסמרת שיער של מעשי רמייה שיטתיים במהלך ניהול מערכת בחירות, לרבות החתמת אביו על תצהיר שקרי כאילו גייס תרומות בסך 139,000 ש"ח בעוד שבפועל גויסו כ-6,000,000 ש"ח לא פחות (!). מסכת העובדות שנחשפה בגזר הדין הינה מצערת ומדאיגה מאוד. אין מדובר במעשה חד פעמי, אלא במהלכים מתוחכמים ומתוכננים שנמשכו על פני זמן רב, המשקפים את האדנות והיוהרה של מבצעם.
למרות האמור לעיל, יודגש כי הח"מ סבור כי הפרקליטות ובית המשפט החמירו עם עומרי שרון, וכי אין מקום כי ישב בבית הסוהר על העבירות שעבר, בהן הודה, זאת מאחר ומדובר הן בתקדים משפטי - שכן עוד איש במדינת ישראל לא הועמד לדין בגין העבירות נשוא כתב אישום זה, והן לנוכח האפליה הקשה שנגרמה לו לנוכח סגירת תיקים בפרשות דומות, חמורות לא פחות, כגון עמותות אהוד ברק. הצדק מחייב כי אפליה גסה זו תובא בחשבון, שכן מערכות האכיפה אינן פועלות בחלל ריק, לפי שיטת "תפוס כפי יכולתך", ואת מרות החוק יש להפעיל באופן שוויוני על כל חלקי המפה הפוליטית.
יחד עם זאת, החומרה הציבורית במעשיו, כפי שמתוארים בהרחבה בפסק הדין, הינה כבדה לאין שיעור ממעשיה של ח"כ בלומנטל ואין בה כדי להסביר מדוע מצאה התקשורת להתנפל בחוסר חמלה על הגב' בלומנטל, שלכל היותר כשלה בערב אחד, ולגלות סמפטיה תוך השמעת קריאות עידוד למי שבמשך חודשים רבים ניהל מערכת חשבונאות כפולה תוך שהוא מרמה את אביו ואת הרשויות.
הניגוד בין התגובות בשני המקרים הינו משווע, מכוער ומעלה מחשבות נוגות באשר לעצמאות התקשורת ולאובייקטיביות שלה. אם יש להעלות את גב' בלומנטל על המוקד, יש לעשות כן גם לעומרי שרון. אם יש לגלות חמלה ואמפתיה לעומרי שרון, אזי למצער כך צריך לנהוג עם גב' בלומנטל.
