בסה"כ 12 שנה חלפו מאז קיבלו כל אזרחי ישראל, את אותן קופסאות סגורות. התמונה והכיתוב שעיטרו את האריזה רמזו על תכולתה: שמיים כחולים, יונה משייטת לה באוויר עם עלי זית בפיה, ומתחת היה כתוב "דבש מתוצרת אוסלו". את משימת השיווק וההפצה, לקחו על עצמם "תותחים אידיאולוגיים": רבין, פרס, ועראפת. השיווק היה, מה שמכונה בעגת הפרסומאים- אגרסיבי.
לפי הסקרים מאותם ימים- הם הצליחו. התפעלות העולם מהשלושה, זיכתה אותם בפרס הכי יוקרתי עלי-אדמות. רק בבית, כשפתחו אזרחי ישראל, ושכניהם הפלשתינים את הקופסאות, התבררה התרמית. הן הכילו דם. הרבה דם. ממש עד המכסה. עסקת אוסלו הסתיימה בפיאסקו. הטרוריסט הנוכל, שיקר את שני מנהיגינו התמימים, ששיקרו את עצמם ואותנו.
12 שנים אחרי, מתרגשת על אזרחי ישראל התרחשות מדינית חדשה. הנווט הוא אותו נווט: שמעון פרס. בימי אוסלו העליזים הוא כיוון את רבין, בשנים האחרונות את שרון, עכשיו הוא מבצבץ ממסך ה-gps, מעל ראשו של הנהג החדש. "רוצים עתיד בהיר"? הם שואלים, "תנו לנו שלטון". זה כמובן כרוך בעקירות נוספות. לא, זאת לא מנוסה מפני הטרור, כמו שמזהיר הרמטכ"ל הקודם בוגי יעלון, זוהי "לקיחת גורלנו בידינו". רוצה לומר: המנוולים לא יקבעו לנו עד לאן לברוח, אנחנו אדונים למנוסתנו.
לפי הסקרים- האזרחים נוטים להאמין. פסיכולוגים יכנו זאת "תרבות העדר". למרות המחיר הכבד, שכחו אזרחי ישראל את התרמית הקודמת. ואם בפעם הראשונה אפשר לומר שהיתה כאן נאיביות, הרי שהפעם זה נראה ונשמע כמו טמטום. או בלשונו של יעלון, "סגידה המונית לעגל הזהב".
לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להעריך שזה ייגמר רע. מדינה נורמלית, לא מטעינה את האויב באנרגיות רצחניות, אלא נלחמת בו- עד להכרעתו. מה שחסר לנו ביחסים עם הפלשתינים כדי להגיע לשלום, זהו ניצחון מוחץ. רק אם ייכנעו, חלומם לרשת אותנו, יתפוגג.
וגם אם יתרחש נס, ותיווצר סיטואציה מדינית שתאפשר חתימה על הסכם עם אבו-מאזן, אין לזה ערך. כל עוד ארגוני הטרור פעילים, הם יפוצצו (תרתי משמע) כל הסכם. בעניין הזה אינני נביא, אלא אחד הצופים שזוכר את הסרט הקודם.
"יש על מה ועל מי לסמוך", אומרים לנו דוברי "כנופיית שודדי המנדטים". למרות ניצחון החמאס, ולמרות האמנה הקוראת לחיסול מדינת ישראל, ולמרות הגעגועים המוצהרים לחזור ולהתפלל במסגד סדנא-עלי בהרצליה - אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להסתכן.
ופרשנים מנדבים הסברים: "יש לנו טנקים, מטוסים, טילים ו...אטום, ולהם לא. במקרה הכי גרוע, אם יתברר שהם מתכוונים למה שהם אומרים, דהיינו חיסול ישראל- יש לנו תשובות". ואני שואל: מי ימנע בעדם, הבנים המשתמטים של אולמרט?
מה שלא הבינו אז, ולא מבינים גם היום הוא, שהפלשתינים לא מתכוונים להכריע את האויב הציוני בשדה הקרב. הם מספיק ריאלים כדי להבין, שאין לזה סיכוי. כוונתם פשוטה: להמאיס את החיים על הגזלנים היהודים, עד שיברחו מכאן. והצלחה במשימה הזו, איננה חלום באספמיה. זרם היורדים מישראל, מוכיח שהם בכיוון. היהודים רוצים לכייף? חושבים הפלשתינים, בקרוב נכניס אותם לנבצרות ארוכה.
מי שפתח "מעריב" של שבת (24.4.06) בוודאי קרא את הכותרת: "עראפת הבטיח ב-94 : אהפוך את אוסלו לאסון". מהכתבה אנחנו למדים, ש(ציטוט)- "כבר בעת החתימה על הסכם אוסלו, תכנן עראפת לשגע את הישראלים ולהמיט עליהם אסון באמצעות ההסכם". את הגילוי הזה חשף העיתונאי הפלשתיני עבד אל-בארי אטואן, עורכו של היומון "אל קודס אל-ערבי", בראיון שנתן לערוץ הלבנוני anb. ועוד מאותו ראיון: "אתה תראה את הישראלים בורחים מפלשתין", התחייב ערפאת, "רק היה סבלני".
התמונות מפסטיבל אוסלו חוזרות. הפעם תורו של ראש השב"כ, יובל דיסקין, להזהיר: "החמאס הוא איום אסטרטגי על ישראל"! אולמרט, שהמיר את דתו האידיאולוגית, שומע, ומחלק סוכריות הרגעה. רוצה לומר- הכול תחת שליטה, אין סיבה להיכנס לפאניקה. משום מה אני נזכר בכינויים המעליבים שהוטחו באלה שהזהירו מהסכם אוסלו: "אנשי האתמול", "פנאטים ימניים", "קטני אמונה", וכו'.
הם, ורק הם, מכירים את הדרך לשלום. עוד טיפה מאמץ, וכולנו נכנסים בשערי "המזרח-התיכון החדש" של הבלתי נלאה. הם טעו בגדול. אסור שהטועים האלה, ינצחו שוב...
