המדיניות האסטרטגית של ענף המטעים בישראל היעד העיקרי של ענף המטעים בישראל הינו הספקה מלאה של פירות טריים לשוק המקומי.
הישראלים תופסים את המקום הראשון בעולם בצריכת פירות טריים לנפש. ענף המטעים בישראל צריך להמשיך ולספק פירות אלה גם בתנאים המשתנים של צמצום כמות המים לחקלאות, שינוי ייעוד הקרקע וניוד הייצור לאזורים הפריפריאליים, בגליל, בגולן ובנגב.
בתריסר השנים האחרונות נקלטו בישראל למעלה ממיליון עולים חדשים, והאוכלוסייה גדלה בלמעלה מ20%-. אוכלוסייה גדלה זו סיגלה לעצמה הרגלים של צריכת פירות הדומים לישראלים הוותיקים והצטרפה גם היא לצרכני הפירות. יש לזקוף עובדה זו בעיקר לטובת מגוון הפירות המסופקים על-ידינו, טיבם, טעמם, איכותם ובעיקר מחירם השווה לכל נפש.
יכולת מגדלי הפירות בישראל, לספק את הצריכה הגדלה עם גידול האוכלוסייה, נזקפת גם היא להישגי הענף, שיפורטו בהמשך, ובעיקר להחלטה האסטרטגית שהתקבלה במוסדות ענף הפירות ובגיבוי רשויות התכנון במשרד החקלאות, אשר חזו את הנתונים, פרסמו אותם למגדלים ועודדו את הנטיעות, תוך מיקודם למיני הפירות לשוק המקומי.
החל מאמצע שנות התשעים הוגברו הנטיעות של מיני פירות הנשירים והכרמים, תוך קליטה ואקלום של זנים חדשים. יישובי קו העימות, אשר נטעו מיני פירות אלה, נהנו גם ממענקי נטיעות ומעידוד השקעות במתקני אריזה וקירור, אמנם בהיקפים לא גדולים, אך גם עליהם יש לברך.
בתקופה זו נרשמה נטיעה גם באזורי גידול בהם יש יתרון יחסי הן ביבול והן באיכות. מטעי תפוח ואגס בעמקים החמים נעקרו וניטעו מחדש באזורי ההר הגבוה. מטעי אפרסק, נקטרינה, מישמש ושזיף ניטעו באזורים בהם גידלו קודם לכן תפוח ואגס. כך ניטעו גם כרמים מזנים חדשים ומיני פירות אחרים, כמו אפרסמון, פירות חדשים או פירות שבהם חלה התפתחות מהפכנית, כמו ליצ'י, זיתים למאכל ולשמן, שקדים ואפילו אבוקדו.
פירות ליצוא ליצוא הפירות יש תרומה חשובה ליעד האסטרטגי שהגדרתי - הספקה מלאה של פירות טריים לשוק המקומי. אולם, יצוא הפירות הינו בעיני אמצעי ולא מטרה, וכך צריך לראות אפיק שיווק זה. באמצעות היצוא אנו מבטיחים הספקה שוטפת של פירות לשוק המקומי, כאשר היצוא משמש בחלקו ווסת להגברת ההספקה לשוק המקומי מחד, ומאידך משמש כערוץ שיווקי בימים בהם ההספקה לשוק המקומי מלאה ואף מעיקה.
באמצעות היצוא מצליחים להרחיב את מגוון הפירות לשוק המקומי, את עונות השיווק ומעודדים פיתוח ואקלום של מינים וזנים חדשים, טיפוח מדדי איכות וסטנדרטים המקובלים בשוקי היצוא באירופה, ובה בעת גם מאפשרים הכנסת מטבע חוץ למדינה ופרנסה למשקים ולמגדלים נוספים.
הישגים לענף הפירות בתקופה הנסקרת בשנים 2002-1994 (8 שנים) ניתן להבחין במיני פירות ובמגדליהם אשר רשמו הישגים אדירים בכל קנה-מידה, ישראלי ועולמי.
אבוקדו: ענף שעבר תהפוכות רבות. נקלטו, אוקלמו וטופחו זנים חדשים, יחד עם שיטות גידול והשקיה. מטעים רבים נעקרו, ובכל זאת ההספקה לא קטנה. מממוצע של 0.7 טונות לדונם, הגענו ליבולים ממוצעים המתקרבים ל-2 טונות לדונם, שוב הישג ברמה בינלאומית. יחד עם זאת, הורחבה עונת ההספקה, ואנו מתקרבים להספקה של אחד-עשר חודשים בשנה. אני מאמין, שתוך פרק זמן קצר יספקו מגדלי האבוקדו בישראל פרי זה לאורך כל חודשי השנה.
ענף הזית: ענף שיצר מהפכה תדמיתית, שיווקית וגידולית גם יחד, תוך הספקה מלאה של זיתי מאכל לכיבוש ולמאכל טרי וגידול נרחב בשטחי זיתי השמן תוך כניסת מגדלים בקיבוצים, במושבים ומגדלים פרטיים בכל אזורי הארץ, מרמת הנגב והערבה (קיבוץ נאות סמדר) ועד הגליל והגולן. נבנו בתי בד חדישים, וגם בתי-הבד הוותיקים חידשו ושיפרו את תהליכי הגידול וייצור השמן לבלי הכר. המהפכה השיווקית יצרה מצב בו הייצור המקומי של שמן זית אינו מדביק את הביקושים בצריכה המקומית.
ליצ'י: הפעילות המקצועית-מחקרית תרמה למהפכה בענף זה. מיבולים ממוצעים של כ400- ק"ג לדונם עבר הענף ליבולים של עד 2 טונות לדונם, עם ממוצעים שהכפילו ושילשו את היבול הממוצע שהזכרתי. לא רק זאת, הפרי מוכר יותר בשוק המקומי, קסמו וטעמו מתגלים לציבור הרחב, הנהנה גם מטיפוח זנים חדשים, בעלי גרעין קטן יותר ותכולת פרי גדולה יותר. פרי זה נהנה גם משוקי היצוא, המכירים באיכות הפרי הישראלי.
ענבי מאכל: גם בענף זה נקלטו זנים חדשים, אשר טופחו במכוני המחקר בישראל, יחד עם אקלום זנים מיובאים ושיטות גידול והדליה שתרמו למהפכה בענף זה. במהלך מספר קטן של שנות פעילות, מצליחים הכורמים בישראל לספק ענבי מאכל 12 חודשים בשנה, החל מביכורי הענבים מהחממות בערבה, דרך כרמי בקעת הירדן והמשך בכרמי גזר-סיידון לכיש, הגליל והגולן. הכרמים עם הזנים האפילים ושיטות הגידול החדשות, יחד עם יכולת האיסום והאחסון בחודשי החורף, מגישים לשולחננו ענבים טריים וטעימים.
ענבי היין - גם כאן במהלך אנו עדים בעשור האחרון למהפכה בתרבות צריכת היין, בביקושים ובעיקר באיכות היין הישראלי. המהפכה החלה ביקבי הגולן והתפשטה לכל היקבים הגדולים האחרים, יחד עם התפתחות "יקבי הבוטיק". במקביל, התרחב גידול זני איכות ויצירת יין ישראלי בעל אופי ודימוי חיוביים.
הצרכנים לא איחרו להגיב, והתוצאות ניכרות על השולחנות במסעדות, במלונות ובתרבות צריכת היין בישראל ובכמות היין הנצרכת לנפש. לצערי, לא ניתן להצביע על נתון פורמלי מוגדר ומוסכם, למרות התוצאות המרשימות.
סיכום מגדלי הפירות בישראל חייבים לשקול היטב את דרכם בהמשך פיתוח הענף. מן הראוי לעצור, לעשות חשבון נפש, להתחשב בכל גורמי הייצור ובמצב השווקים, ורק לאחר מכן לקבל החלטות האם להמשיך בנטיעות, מה לנטוע, מתי והיכן. עד אז מן הראוי להשקיע יותר באמצעים שיאפשרו טיפול נכון בפרי לאחר קטיף, במערכי מיון ואריזה מתקדמים, במתקני קירור ואיסום פרי ובפיתוח מערכות שיווק מאורגנות, שיאפשרו התמודדות נכונה גם בעתיד, תוך טיפוח תקני איכות וסטנדרטים מתקדמים.
לכן, המדינה צריכה להירתם ולסייע למגדלים בתנאים דומים להם זוכים המגדלים במדינות המפותחות והמתחרות בנו, באירופה, בארה"ב ובאוסטרליה.
כאשר תשקוט הארץ, יחזרו השקט, השלווה והביטחון, נוכל להמשיך לפתח את ענף המטעים גם על-ידי נטיעות חדשות, כאשר היעד האסטרטגי העיקרי - הספקה של פירות טריים לשוק המקומי במהלך כל חודשי השנה.
