ראשית, מספר קביעות:
א) אין דבר כזה אנשים אובייקטיבים. כל מי שצורך אקטואליה יש לו השקפה.
ב) כל אדם, אפילו יהיה שופט, לוקח איתו לעבודה, את השקפת עולמו.
ג) מוחו של איש שמאל מייצר שאלות, מסקנות, או החלטות, שונות מאיש ימין.
ולנושא פסיקת בג"צ השבוע בעניין קיפוח תלמידים ערבים. בהתנגשות ערכים, בין מדינה "יהודית" ל"דמוקרטית", השופטים החליטו- דמוקרטית. הכיוון - גם אם עקב בצד אגודל - "מדינת כל אזרחיה". אפילו יוסי שריד חושב, ש"מדינת כל אזרחיה", היא מתכון לחיסול ישראל. האם שופטי בג"צ רוצים בחיסול ישראל? ברור שלא.
כל מי שרוצה לחיות במדינה דמוקרטית, צריך לקחת בחשבון שמדובר בחבילת ערכים הכוללת שוויון בין האזרחים, ללא הבדל דת, גזע, ומין. מהסיבה הזו, שופטי בג"צ - גם אם רצו - לא יכולים להוציא מתחת ידם פסיקה שמפלה לרעה אזרחים ערבים (אזרחים יהודים, זה סיפור אחר).
זה לא נכון ולא צודק לתקוף את בג"צ בעניין הזה. אני מדגיש- בעניין הזה. כשמדובר בזכויות של אזרחים ערבים, מרחב התמרון של השופטים הוא אפס. בג"צ אמר את דברו, וזרק את הכדור למגרש של מקבלי ההחלטות. ואלה יעשו עם פסיקתו, מה שעשו עם פסיקות דומות, עד היום. הקפיאו אותן. הסידור הזה שהשופטים מחליטים מה שהם רוצים, והפוליטיקאים מצפצפים, הוא ארוך שנים. מה שמוכיח ששני הצדדים מרוצים.
כשמדובר במתן זכויות לערבים ישראלים, הצדק מחייב את קיפוחם. מפני שבמדינת היהודים, לא חשוב מה כתוב בניירות: כל זמן שאנחנו במצב מלחמה עם בני עמם, הם לא יהיו אזרחים שווים. אפילו לא בביהמ"ש העליון. שופט ערבי, לא יקבל "תיק רגיש".
ולאלה שחושבים אותי לגזען, קבלו תזכורת: ב-92, רבין הקים ממשלה רק בזכות חמישה מנדטים ערבים. ומה הם קיבלו בתמורה? הבטחות סרק. ולעומתם, מה קיבלו צמד גנבי המנדטים גונן שגב ואלכס גולדפרב? אחד קיבל תיק בממשלה, והשני נתמנה לסגן שר. אפילו בעיני רבין, שני מנדטים יהודים גנובים, היו שווים יותר מחמישה מנדטים ערבים כשרים. אז תעשו לי טובה...
(גם אני) קראתי את מאמר המערכת של העיתון לאנשים חושבים (1.3.06). כמובן שלא היו הפתעות. הופיעה שם השורה הזו: "אופייה הדמוקרטי של המדינה, מחייב, שהאזרחים החיים בה יהיו שווים בזכויותיהם". עד סוף המאמר, לא היה אזכור לחובות. זכויות שוות- כן! חובות שוות- לא! יכול להיות שזה החוק, אבל צדק אין כאן.
מבחינת הצדק הטבעי (יש דבר כזה): זכויות וחובות הינם תאומים סיאמיים. מי שנותן- מקבל יותר, ומי שלא נותן- מקבל פחות. מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה עם העם הפלשתיני, ונטל ההגנה על המולדת, מונח על גבם של היהודים. רק רומנטיקן ללא תקנה, יעשה את ההפרדה בין הפלשתינים של טייבה, לבין אלה המתגוררים בשכם. מדובר במשפחות חצויות.
ההנהגה הפלשתינית הנבחרת, מגדירה את הקולקטיב היהודי במדינת ישראל "האויב הציוני". אם כך, הפלשתינים הם אויבי היהודים. בהתנגשות מזוינת בין צה"ל לבין המחבלים, אהדתם של הפלשתינים משני עברי הקו הירוק נתונה לבני עמם המחבלים. מנהיג המפלגה רע"מ-תע"ל, איברהים צרצור, שוועדת הבחירות אישרה השבוע את השתתפותו בבחירות, מגדיר את כוונתם של הפלשתינים אזרחי ישראל להצביע בעד המפלגות הציוניות כ-"תקיעת סכין בגב הציבור הערבי". במילים פשוטות- בוגדים.
מה עוד צריך לקרות כדי שנבין את המצב לאשורו. מי שבאמת רוצה בהפגת מתחים, צריך לנקוט שורה של צעדים, ששוויון הזכויות הוא האחרון שבהם. צר לי שאני חוזר כמו קאטו הזקן, אבל הפרדה בין שני קולקטיבים שמקיזים זה את דמו של זה, היא צו השעה. וזאת ניתן לעשות באמצעות שינוי קו הגבול. אריאל לישראל, טייבה (כולל אחמד טיבי) לפלשתין.
ואלה מבין הפלשתינים שגרים במקומות כמו יפו, חיפה, עכו וכו', וירצו לחיות עם היהודים בשוויון מלא (לא כולל שינויים בחוק השבות), ישבעו אמונים למדינת ישראל, ויתחייבו לקשור את גורלם בגורלנו, עם כל המשתמע מכך. זה אומר, שלוש שנים שירות צבאי, או לאומי, הזדהות עם הדגל וההמנון וכו'.
שורה תחתונה, שוויון אמיתי פירושו חלוקה צודקת: קודם של הנטל הצבאי/לאומי, ורק אח"כ של המשאבים. הערה: זה כולל אגב, גם חרדים...
