קיימת מחלוקת מהי מורשתו של יצחק רבין שנרצח בידי בן עוולה. באשר למורשתו של אריאל שרון, יבדל לחיים ארוכים, שמצבו קשה אך יציב, אין מחלוקת. מורשתו מקופלת בשני משפטים בני אלמוות: "דין נצרים כדין תל אביב",והשני: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", המשמש אליבי לגניבת קולותיהם של הבוחרים שנתנו בו את אמונם, ובעיקר קולותיהם של תושבי נצרים ועמיתיהם העקורים והמובטלים מאונס, שוכני הקארווילות.
שני משפטי מפתח אלה מקפלים בתוכם תפיסת עולם מוצקה, שמשמעותה צפצוף ארוך על הדמוקרטיה ובוז תהומי לשלטון החוק בישראל. את מורשתו הנחיל שרון לתלמידיו בצורה הראויה להערצה. ממשיכי דרכו בקדימה מוכיחים, כי את מורשתו הם מובילים רחוק יותר וגבוה יותר.
סירובם של השרים מופז ועזרא להורות לקצינים הבכירים להתייצב לפני ועדת החקירה הפרלמנטרית לחקירת אירועי עמונה, כשר משפטית אך מצחין ציבורית. בחוק יסוד הכנסת וגם בתקנונה נקבע כי: "השר הממונה, או ראש הגוף שהמוזמן פועל בשרותו, רשאי להודיע לוועדה, כי הוא עצמו יופיע במקום מי שהוזמן".
מאידך, הכנסת כריבון חייבת לפקח על פעולות משרדי הממשלה ועובדיה ולא, היא מועלת בתפקידה. לפיכך, עובדי מדינה, במקרה הנדון קציני משטרה וצה"ל, חייבים להתייצב בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית, שהוקמה בתוקף הצבעתם של חברי הכנסת. אכן קיים טעם לפגם, כי בין חברי הוועדה מצויים חברי כנסת שהיו בעמונה ואף נפצעו במהלך הפינוי.
אולם, אם ידיהם של צמד השרים עזרא ומופז נקיות, ופעילותם של השוטרים היתה ללא רבב, אין שום סיבה שבעולם למהר ולאמץ את מורשת שרון, לצפצף על הכנסת ולהשתמש באליבי של מורם ורבם, כי דברים שרואים פרשי המשטרה מכאן, לא רואים הולכי על שתיים משם.
מעניין מה היו אומרים אלה שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, אילו היו שוללים את זכותם של ח"כים ערבים להשתתף בוועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אפלייתם של ערביי ישראל? לסיכום ניתן לומר כי הדמוקרטיה שלנו במצב קשה אך יציב...