בניתוח דמוגרפי נכון, כפי שהעליתי לא אחת על הכתב, כזה המושתת על התייחסות לקבוצות-משנה באוכלוסיה היהודית, המחולקות על-פי שיעור הריבוי הטבעי, מגיעים למסקנה חישובית כי מול הריבוי הטבעי של האוכלוסיה הערבית, צפוי בכל שלב בעתיד כי יהיה רוב יהודי בארץ, [כולל יש"ע], ורוב יהודי זה ילך ויתעצם כדרכו של טור גיאומטרי.
להבהיר, קבוצת-משנה לצורך החישוב הנכון, לא חייבת להיות קבוצה אחידה מבחינת מקום מגורים, אורחות חיים או כל קריטריון אחר המבדילה מקבוצות אחרות, זולת האפיון של רמת הריבוי הטבעי, וכך מתאגדים ביחד לקבוצת-משנה יהודית אחת ואחידה לצורך החיזוי, חרדים מבני ברק עם מתנחלים מיש"ע.
אם זו התחזית המחושבת של הריבוי הטבעי של היהודים כלפי הערבים, בזכות שיעור הריבוי הטבעי הגבוה יותר בקרב החרדים וחלק ניכר מהדתיים, קל וחומר, שבבדיקת השינויים הפנימיים בקרב האוכלוסיה היהודית בין דתיים + חרדים [ד/ח] מצד אחד, לבין חילונים [חי'] מצד שני, מגיעים למסקנה כי בקרוב מאוד, בטווח של 20 שנה והלאה, יהיה, יתגבש ויתעצם הרוב של הד/ח בארץ, וכבמדינה דמוקרטית, רוב זה גם ימשול בה.
מוזר על כי לא הד/ח ולא החי' - שני הזרמים הללו לא מסיקים את המסקנות הראויות, כפי שעולה מהראייה למרחוק [לכיוון העתיד], אף על-פי שלא נראה לי כי יש מחלוקת, לפחות בנוגע למגמה.
הד/ח (ובכללם מפוני חבל עזה, ותומכיהם) היו צריכים לנהוג מנהג בעלי הארץ ו"לחכות בסיבוב", בשקט ובבטחה, במקום לצאת למאבקים אלימים שאין להם שום תכלית, כי הם נועדו מראש לכישלון מחפיר, וכל תוצאותיהם של מאבקים אלה הן נגיסה בדמוקרטיה והשפלות - הן של השוטרים המכים והן של הנוער המוכה, שלא לדבר על העמקת הקרע עוד יותר מכפי שהוא, והאדרת הניכור והבדלנות, עד כדי פגיעה מיותרת בבטחון המדינה, בכך שחלק מטובי הנוער אוהב הארץ מסתייג מגיוס לצה"ל ולפחות מהתנדבות בצה"ל לתפקידים מיוחדים.
גם החי' לא מסיקים את המסקנות הראויות מהמצב העתידי הצפוי; אינם מגיעים לכלל הבנה כי אין מוצא זולת הסתגלות לרוב הח/ד, אשר ייכון לבטח בעתיד, ולא נעשה שום דבר כדי לקדם את פני העתיד הברור לכל, בכיוון ההסתגלות הנדרשת.
הייתי מצפה מחי' כי יקרבו את החרדים על-מנת שישתלבו במפעל הציוני בכל תחומי החיים והיצירה, ובכל כיוון אפשרי - (ידוע כי לא הכול אפשרי) - כגון: השתלבות ביחידות מתאימות בצה"ל, כדוגמת הנח"ל החרדי ויוזמה להקמת יחידות דומות נוספות, פתיחת מכללות ואוניברסיטאות בפני הקהל החרדי אף במחיר התאמת המבנים והשירותים הנלווים לצורכי הדת ולדרישות המחמירות של החרדים, כולל כיתות לימוד לא מעורבות (בצד מעורבות), ובעיקר, הפנמה וכיבוד הערכים הדתיים גם מבלי לקבלם, ובכל מקרה הפסקת הפגיעה האוטומטית בכל נושא דתי - מבלי שיהא צורך לקבלו ומבלי להפסיק לעמוד על הדעות ועל העשייה, כל אחד בכיוון אמונתו ודעותיו.
אחזור לניתוח הדמוגרפי: בעוד שלגבי האוכלוסיה הערבית, החוקרים מפרידים את האוכלוסיה לתת קבוצות (תת קבוצה ראשונה - תושבי יש"ע בעלי שיעור הריבוי היותר גבוה, ותת קבוצה שנייה - תושבי הקו הירוק בעלי שיעור הילודה היותר נמוך), לגבי האוכלוסיה היהודית - החוקרים לוקחים ממוצע אריתמטי של שיעור הריבוי (שבכל מקרה אינו אריתמטי, ולכן תהא זו טעות מתמטית לקחת ממוצע חשבוני) ומשווים מול הערבים.
באופן זה מדלגים החוקרים על קבוצת המשנה הכי דומיננטית, זו של הח/ד שבה שיעור הילודה גבוה משל הערבים, ולכן היא הקבוצה שתגיע לא רק לרוב מול החי', אלא גם לרוב מול הערבים, גם בחישוב של תת קבוצות של הערבים (תושבי יש"ע בנפרד ותושבי הקו הירוק בנפרד).
החישוב החובבני של החוקרים, המתכחש לשיטות מתמטיות הנלמדות כבר בבית הספר התיכון במגמות הריאליות, הוא אחד הגורמים לכך שהמציאות טופחת על פניהם ומה שניבאו לפני 20 שנה לגבי היום - לא ממש מתקיים.
החישובים מראים, כי יהיה מצב של השקה או כמעט השקה בין סוגי האוכלוסיות (יהודית מול ערבית), אך לאחד המשבר (או הכמעט-משבר) מבחינת הרוב היהודי, הרוב היהודי יגדל.
עד המשבר, האיבר הראשון של כל טור גיאומטרי יהיה הדומיננטי מהבחינה המתמטית בהשפעתו על תוצאות החיזוי, אך בשלב מסוים וממנו והלאה הגורם המכריע תהיינה מנות הטורים, ולגבי ערך זה, הד/ח מובילים ביחס לכל קבוצת משנה שבאזורנו.
