לראשונה מאז קום המדינה ולמעשה מאז חידוש ההתיישבות בארץ ישראל, נסגר ענף חקלאי מצליח בהוראה שלטונית.
בישיבת הממשלה באוקטובר 2005, בראשותו של רה"מ, אריאל שרון, נדחתה הצעת חוק - הוראת שעה של שר החקלאות דאז, ישראל כץ, לביצוע מחקרים חדשניים מוגבלים בזמן, שהכין המדען הראשי של משרד החקלאות לענף עופות המים, לצורך הכנת תקנות חדשות כפי שקבע בג"צ.
ראש הממשלה תמך בעמדת שרת המשפטים, ציפי ליבני, שמסיבות "ערכיות" התנגדה להצעת החוק, זאת למרות שמשרד המשפטים תמך והכין את הצעת החוק. ההחלטה התקבלה תוך ידיעה ברורה, שפירושה הוצאה לאבטלה של 600 משפחות, בעיקר מהפריפריה, וירידה לטמיון של מאות מיליוני שקלים שהושקעו בתשתיות, בציוד, בידע ואובדן שווקי ייצוא. אותה ממשלה שהשליכה מאות אנשים לאבטלה, היא זו שהחליטה להשקיע סכומי עתק בתוכניות ויסקונסין ליצירת מקומות תעסוקה.
רה"מ אריאל שרון, השרה ציפי ליבני והשרים שמחון, הרצוג וכץ, קבעו במפורש באותה ישיבה שיש לפצות את העוסקים בענף. נקבעה ועדת מנכ"לים, בראשות מנכ"ל משרד המסחר והתעשיה, רענן דינור, שתקבע את הפיצוי לעוסקים בענף (פרוטוקול הישיבה תוקן מאוחר יותר, על-פי דרישת האוצר ומשרד המשפטים ונרשם בו סיוע במקום פיצוי). הוועדה אמורה היתה להביא המלצות בתוך 60 יום, כלומר עד תחילת חודש דצמבר.
חשוב לציין, שוועדת החינוך של הכנסת, שעסקה בנושא זה תקופה ארוכה לפנים, קבעה אף היא שיש לפצות את העוסקים בענף.
בישיבות הוועדה, נציגי האוצר ומשרד המשפטים מתנגדים נחרצות וחד-משמעית לכל פיצוי לנפגעים מהחלטת הממשלה, למרות הקביעה החד-משמעית של רה"מ, ציפי ליבני ושאר השרים.
בפסיקת בג"צ 7713/05 שהתקבלה לאחרונה, בעקבות ערעור מגדלי עופות המים על מתווה סגירת הענף של משרד החקלאות, נקבע במפורש ש"ההשלכה על משלח ידם של העוסקים, הנובעת מהפסקת הפיטום, היא בלתי נמנעת ועימה הפגיעה בקניינם ובעיסוקם".
חופש העיסוק הוא אחד מחוקי היסוד של המדינה. מדינה המשנה את "ערכיה" חייבת - "מצפונית" ו"ערכית" ולא רק עפ"י הדרישות החוקיות של חופש העיסוק, זכות הקניין וההסתמכות - לדאוג לאזרחים שנפגעו מהחלטה שלטונית, אחרי שמעל ל-50 שנה פעלו עפ"י החוק.
נציגי האוצר ומשרד המשפטים, שמתנגדים נחרצות לפיצוי לחקלאים, השוו את החלטת השלטונות על הפסקת הפיטום (שנקבע כאמור מסיבות ערכיות, ושינוי תפיסה חברתית במדינה) להחלטה שלטונית להפסקת מכירת נשק בחנויות, או סגירת מפעלים מזהמי סביבה, או איסור מכירת טבק מתחת לגיל 18. החלטות שהתקבלו תוך פגיעה (שנויה במחלוקת) בחופש העיסוק של אותם גורמים.
אנו החקלאים, בעיקר מאזורי הפריפרייה, מתפרנסים בכבוד מיגיע כפינו כבר שלושה דורות. אנחנו לא חנויות נשק (שהורג) ולא מפעלים מזהמי סביבה (שמרעילים). הפגיעה שלנו בציבור נקבעה "כערכית". אינני משפטן היכול לנמק בדיוק את המידתיות בין "ערכית" או "מצפונית", לבין פגיעה בציבור "מנשק" או "זיהום", אבל ברור שהחקלאים לא הפכו בין יום "למרעילי בארות".
בצרפת, הפרלמנט קבע בחוק שכבד אווז הוא נכס גסטרונומי לאומי, כמו מגדל אייפל. הייצור שיופסק בישראל יבוצע ברשות הפלשתינית או בירדן וייבאו לארץ כבד אווז מצרפת והונגריה.
ללא פיצוי כספי מיידי, יקרסו כלכלית כל העוסקים בענף. מחקלאים גאים ויצואנים מצטיינים הופכים אותנו לפושטי רגל מצורעים וחסרי מוסר. אנו חקלאים יצרנים שתרמו למדינה.
בשנים האחרונות הגיע שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בישראל ל- 54%, אחד הנמוכים בעולם. "יחס התלות" הכלכלי בין הקבוצה העובדת לבין זו שאינה עובדת מגיע בארץ לשיעור נמוך בכל קנה מידה עולמי. עכשיו מכניסים אותנו, לצערנו, בהוראה שלטונית לקבוצה שאינה עובדת, כדי שנהיה פושטי יד ומובטלים.
מדינה נאורה ניבחנת ב"ערכיה" וב"מצפונה", אבל גם ביחס לאזרחים יצרנים שפעלו מעל 50 שנה על-פי החוק.
אני קורא בזעקה מרה וכואבת למ"מ ראש הממשלה ושר האוצר, אולמרט, ולשרת המשפטים, ציפי ליבני, להורות מיידית לאנשי משרדם לקבוע פיצוי הוגן לחקלאים, כפי שנקבע בממשלה ולסיים את העינוי המתמשך של החקלאים.
