מה מסתירה הנהלת בנק יהב

סכסוכים בין צדדים - ובמיוחד כאלה המגיעים כתביעות לבית המשפט - מאפשרים, לעיתים מזומנות, הצצה לעניינים שהוסתרו מהציבור. כזה הוא המקרה הנוגע לתביעה שהוגשה נגד בנק יהב, ולכתב הגנה שהגיש, המרמז על מעשים בלתי תקינים לכאורה מצד מנהליו בעבר. התובעת היא לינדה קרני-שימחון, ששימשה מנהלת שני סניפי הבנק באזור תל אביב. התובעת פרשה באוגוסט 1998, ומאז היא עומדת על זכותה לקבל תשלום בגין פדיון ימי מחלה שנצברו לה. מכיוון שבקשתה סורבה על-ידי הנהלת הבנק, הגישה קרני-שימחון במאי 2002 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, באמצעות משרדו של עו"ד אלדד יניב, ובה ביקשה לכפות על הבנק לשלם לה ימי חופשת מחלה, בשווי כולל של 90 אלף ש"ח. בכתב התביעה נטען, כי הנהלת בנק יהב, בראשו עומד מיכאל צולר (יו"ר), התחייבה בהסכם הפרישה עימה, כי היא תקבל פדיון ימי מחלה אם וכאשר יאושר פדיון ימי מחלה למי מעובדי הבנק הבכירים. והנה התברר, כי למרות ששולמו לכמה גורמים ימי מחלה, מסרב הבנק לשלם לה את המגיע לה, וזאת גם לאחר שבפני הנהלת הבנק הוצגו שמותיהם של כמה בכירים שפרשו וקיבלו, ובהם: שמשון ניר ואורי נייגר. שניהם פרשו מתפקיד משנה למנכ"ל הבנק. מה שמעניין עוד יותר - וכאן טמון העוקץ - הוא כתב הגנה שהגיש הבנק, שבו הוא חושף את העניין הבא: "בשנים 1998, 1999 פרשו מהבנק שלושה עובדים בכירים, שהיו חתומים על הסכם אישי כאמור. בדיעבד הסתבר, כי לעובדים אלה הועברו כספי פדיון ימי מחלה מהבנק בנסיבות שנויות במחלוקת, שלא על-פי נהלי הבנק וללא קבלת אישורים מוקדמים מאת הממונים עליהם, מאת הדירקטוריון או מאת ועדת השכר של הבנק, וללא ידיעתם. משנתגלה הדבר, נתבקשה הביקורת הפנימית לבדוק את הנושא. בעקבות זאת פורסם דוח ביקורת שעניינו פדיון ימי המחלה של העובדים האמורים, אשר הובא ונדון בוועדת הביקורת של דירקטוריון הנתבע. תשלום פדיון ימי המחלה בנסיבות המתוארות גרר ביקורת חמורה, הן פנימית (לרבות מצד ועדת הביקורת) והן חיצונית (מצד רשויות המבקרות את הבנק). מובן כי מעשה חריג זה, נשוא לביקורת מצד הגופים המוסמכים בבנק, בוודאי שאנו יכול לשמש תקדים ואינו מהווה החלטת מדיניות עקרונית - כזו שבהסתמך עליה יכולה התובעת לבסס זכות כלשהי". הסיפור הנ"ל יכול היה להישאר עניינם הפרטי של הצדדים - התובעת מזה, והנתבע מזה. אלא שמידע שהובא לידיעתי מלמד, כי הדברים שונים, ובמידה לא מבוטלת: - ראשית, בנק יהב לא הגיש תביעה נגד אותם בכירים שקיבלו כספים שלא כדין לכאורה, מה שמעלה שאלות קשות, לרבות האין בכך משום רשלנות ומתן חיפוי למעשים בלתי תקינים לכאורה; - ושנית, נודע לי, כי לפחות באחד המקרים, מי שאישר את פדיון ימי המחלה הוא לא אחר מאשר יו"ר הבנק, מיכאל צולר. פרט זה מעמיד באור בעייתי את מה שנטען בכתב הההגנה, עליו חתם עו"ד חיים קמחי. ובמילים פשוטות: פרט זה מעלה שאלה, האם הועלה בכתב ההגנה טיעון כוזב לכאורה, ועוד ביודעין.