הכנסת רשאית עפ"י תקנונה, להקים ועדת חקירה פרלמנטרית. הכנסת רשאית להטיל על ועדת חוץ וביטחון, בראשות ח"כ שטייניץ, לחקור אירועים דרמטיים, טראומטיים, חריגים של זרועות השלטון. עד היום, הכנסת הגיבה על אירועים בעלי השלכה ציבורית, בהקמת ועדה פרלמנטרית לחקירת תופעות שליליות בחברה, עם השלכות על חיי היום יום, אם זה מבחינה ביטחונית ואם מדובר מבחינה משפטית מוסרית.
לדוגמא: הוועדה לחקירת "הסחר בנשים", בראשות ח"כ זהבה גלאון. לצד הוועדה הפרלמנטרית - עפ"י חוק ניתן גם להקים ועדה ציבורית לחקר אירועים, דוגמת: "ועדת אור" לחקר אירועי אוקטובר, אז נהרגו, במהומות שליוו את המגזר הערבי, 13 אזרחים ערביים ואזרח ישראלי אחד.
מובן שבירור וחקירת תופעות כמו אלימות בני נוער, תופעת הסמים בקרב בני נוער ומבוגרים, זנות, פשע מאורגן, והדרך להיאבק בו - הם יעדים לאומיים, לגיטימיים להקמת ועדות חקירה.
הוועדה של הכנסת לחקירת אירועי עמונה, היא שונה, משום שמדובר באירוע ספציפי, נקודתי ולא בתופעה כללית, ציבורית בעלת השלכות לאומיות. זו הפעם הראשונה בתולדות הכנסת שהכנסת מקימה ועדה לחקר אירוע נקודתי והדבר, למרות שהוא חוקי על פניו, מעורר תמיהות רבות.
התמיהות מעמיקות, כאשר מתברר שהמטלה הונחתה על ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, שבה חברים ח"כ אפי איתן, ח"כ פרופ' אלדד וח"כ אוריאל, שהיו שחקנים ראשיים באירועי עמונה.
מבחינה משפטית, למרות שלח"כים יש חסינות פרלמנטרית, ומותר היה להם כמובן להיות בעמונה, הרי חסינותם לא עומדת להם, במידה והם נוטלים חלק פעיל במעשים, בעזרה, סיוע או חיזוק ידי הפורעים, ובשלב זה הם חלק ממפרי החוק ויכולים לעמוד לדין פלילי.
ח"כ אפי איתם, אורי אוריאל, פרופ' אלדד, לא באו כדי לצפות מהצד, אלא לקחו חלק פעיל לפני ותוך ההפגנות והתפרעויות של מאות המתנחלים, וניתן לראות במעשיהם המתמשכים במהלך תקופת הביניים, שלפני פרוץ הפרעות - כמסיתים ומדיחים.
ח"כ אלדד, ניסה למנוע בגופו את התקדמות הבולדוזרים, כך גם ח"כ בני אלון ואפי איתם, כל אחד בדרכו ובחלק אחר של פסיפס האירועים האלימים. אי לכך, שיתופם ו/או נוכחותם בוועדת החקירה, בהיותם חברים בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת - הוא לעג לאינטליגנציה, לעג לדמוקרטיה ולמנהל תקין.
שיבוצו של ח"כ אריאל, כחבר בצוות המצומצם שינהל את חקירת הוועדה, הוא התרסה והתגרות לא רק בשלטון החוק, אלא בכללים המנהליים של צדק טבעי, ושלילת העיקרון ש"צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות".
כיצד אפשר לתת את ההרגשה של צדק טבעי ומינימלי, כאשר ח"כ פעיל באירועים, הוא בצוות החוקר המוביל, ושניים שלושה ח"כים נוספים, שהיו באירועים ונטלו בו חלק - יושבים בוועדה המורחבת כצופים, מבקרים ומשגיחים. כאשר יו"ר הוועדה הוא איש פוליטי, מוטה חד-צדדית ובולטת לכיוון אחד - ובוועדה המצומצמת או המורחבת אין אף חבר "קדימה" - ששייך לגוף שלמעשה נתן את ההוראה ועומד לביקורת.
אז נכון שבכנסת יושבים פוליטיקאים, וכל החלטה שלהם היא פוליטית. לכן עליהם להיזהר שבעתיים, כשבאים לבחון סוגיות על-רקע פוליטי, ובמיוחד בתקופה שלפני בחירות, כאשר ברור לכולי עלמא - שהמטרה היא ניגוח פוליטי גרידא של מ"מ ראש הממשלה, אולמרט, ומפלגתו "קדימה", שאילולי פרשה מהליכוד וביצעה את הפינוי, תחת המטריה של מפלגת הליכוד, הוועדה לא היתה קמה וח"כ שטייניץ לא היה יו"ר הוועדה.
אבל אם הכנסת בתקופת המעבר, 30 יום לפני הבחירות, חושבת שיש מקום לחקירה פוליטית הנה הצעה טובה יותר ומוצלחת יותר לוועדת חקירה לאירועי עמונה בהרכב הבא: יו"ר ח"כ איתם, (שמגיע עם ראש פתוח), חברים: ח"כ פרופ' אלדד, ח"כ אוריאל, ח"כ בני אלון.
בהרכב זה לא יצטרכו ח"כ שטייניץ וחבריו לחפש תירוצים משפטיים, או תקנוניים לוועדה אובייקטיבית, ניטרלית, תמימה, שכל מטרתה בירור האמת והליכי קבלת ההחלטות של הדרג המדיני.
צריך להזכיר לציבור, פרשת "עמונה" נמשכה מספר שנים, עברה את כל שלבי הממשל והבג"צים, עד אשר החליט בג"צ לשים לפרשה סוף - וציווה על הורדת המאחז הבלתי חוקי, וגם קבע את המועד. אי קיום ההחלטה של בג"צ, יש בה כדי לקבוע תקדים שלילי לגבי זילות החלטות בית המשפט, פגיעה אנושה בתדמית מערכת המשפט ושלטון החוק.
העובדה שמנהיגות יש"ע והמתנחלים, נפלו במלכודת של האירועים ואפשרו לאולמרט כמ"מ ראש הממשלה לבצע את הפינוי, תוך שימוש בכוח, הוא כישלון אסטרטגי שלהם. הניסיון להיבנות באמצעות הוועדה הפרלמנטרית, הוא מגוחך וילדותי. יש לשבח את מופז ועזרא, שנוטלים אחריות, נותנים גיבוי למערכת ולא נותנים להם להיות כלי משחק פוליטי בידי ח"כים ציניים, מלאי תסכול ואכזבה.
ותמיהה צנועה לסיום: מי יחקור את מאות המתנחלים המתפרעים, את מנהיגות יש"ע, את הח"כים, שהסיתו והמריצו את הצעירים להתפרע, להשתולל ולפצוע את השוטרים - אולי ועדת חקירה נוספת של הכנסת? נקודות למחשבה.
