יועץ אסטרטגי של אריאל שרון בבחירות האחרונות, אשר סייע לו רבות לכבוש את השילטון ואת ליבם של רבים, ניתח לאחרונה בפשטות גאונית האופינית לו ש"שלושה סוגים של אנשים מגיעים לפוליטיקה. הסוג הראשון הוא אידיאולוג; השני, אנשים שהגיעו להישגים בתחום אחר, ומחליטים לפתוח קריירה שנייה; השלישי, כאלה שתמיד היו פוליטיקאים, מהיום שעמדו על דעתם. אהוד אולמרט נמנה עם הסוג השלישי". דבריו אינם דברי ביקורת - הן עובדה.
אולמרט אף הקיף עצמו בפוליטיקאים, מהסוג שלו. חיים רמון, דליה איציק וכן צחי הנגבי. "פוליטיקאים מהיום שעמדו על דעתם" אשר רכבו על גביהם של פעילי מפלגתם במשך שנים רבות אך ביום של חולשה נטשו אותם ואת דרכיהם.
על המתמודדים האחרים אפשר לומר דברים רבים, אך לא ניתן לומר שהם נמנים עם הסוג השלישי של פוליטיקאים - להם יש אידיאולוגיה. עמיר פרץ ויוסי ביילין משמאל, אשר בימים אלו מתרפסים בפני אבו מאזן למרות ברית הדמים שכרת עם החמאס, נאמנים לדרכם - דרך אוסלו וז'נבה, ועל כך יש אולי מקום לכבדם.
מימין, אביגדור ליברמן נלחם על עמדותיו למרות שבזמנו מצא עצמו במדבר פוליטי בשל עמדותיו. ליברמן הוכיח יכולת ביצוע, אמינות ונאמנות לדרכו ולכן יש מקום לכבדו ולהעריכו.
בנימין נתניהו, רביזיוניסט מבית אבא, הינו מנהיג שנוי במחלוקת ואף שנוא שינאה עיוורת על-ידי רבים. אך נתניהו, שדבק בדרך ההדדיות וכלכלה חופשית הצליח היכן שקודמיו ויורשיו כשלו. תקופת נתניהו כראש ממשלה הייתה השקטה בעשור האחרון, ותקופתו כשר האוצר הייתה המוצלחת בדור האחרון - וזו עובדה.
בבחירות אלה הדבר היסודי ביותר שעומד על הפרק הוא שאלה אידאולוגית - קביעת גבולות בטוחים וברי הגנה למדינת ישראל. איש אינו חושב שאולמרט, פוליטיקאי קטן שהיה משובץ במקום ה-33 ברשימת הליכוד עד לפני שלושה חודשים, באמת מתאים או ראוי להיות ראש הממשלה שיקבע גבולות אלו.
