באפריל 1989 שודרה בקול ישראל ידיעה אינפורמטיבית אודות הפרות סדר נרחבות בעיר זרקא שבירדן, ביוזמת ה"אחים המוסלמים". בעקבות הדיווח העבירו הירדנים, בערוצים עקיפים, מחאה נוקבת בטענה כי ישראל פוגעת באיתנות משטרו של המלך חוסיין.
הפסבדו-משבר הנוכחי בקשרי ישראל-ירדן, בעקבות השימוש האסקלטיבי של כלי התקשורת, במובאות מדברי האלוף נווה, מייצג אינדיקציה נוספת למרקם העדין שעליו מושתתים יחסי ישראל עם העולם הערבי.
הפולמוס הציבורי בהקשר לדברי נווה, נגע בעיקר בשני מימדים; האחד, עצם התבונה בהצגה פומבית של הערכות בעלות אופי מודיעיני בסוגיות הנגועות ברגישות יתר, והאחר, בעניין גבולות חירות הביטוי של קצינים בכירים בנושאים המשיקים לסוגיות מדיניות. מוטיב דומה ננקט כזכור גם בהתייחס לדברים שאמר סגן הרמטכ"ל באשר לסימנים המעידים על מגמת אי-יציבות של המשטר במצרים.
מבלי לחלוק על ה"שורות התחתונות" המשתמעות מהדברים שייוחסו ל-אלופים, דומה כי הללו לקו במידה של היסחפות פופוליסטית, שיצא שכרה בהפסדנו. בסוגיות מן הסוג הנדון, נבדל הדיפלומט מהגנרל, גם אם לעיתים מבטל הראשון דעתו מפני כבוד הדרגה.
נהיר כי הערובה לשימור יחסינו, המוגבלים עד כה, עם העולם הערבי, מותנית לעיתים בהשלמתנו עם הצורך "לרקוד לצלילי החליל" של שכנינו. משמעות הדבר בפועל היא הסתגלות לפרופיל נמוך, נקיטת זהירות ובררנות בהתבטאויות ואף עצימת עין לנוכח מהלכים העלולים להתפרש כעוינים, בזירה הבינ"ל.
גם אם הדברים מייצגים סממנים ניכרים של חוסר איזון ביחסים הבילטראליים, הפנימה ישראל זה מכבר את התובנה לפיה הסכמי השלום הם בעלי חשיבות אסטרטגית, ושומה על כן שיהיה לה עניין מובהק בגיבוי המשטרים בקהיר ובעמאן. מושכל זה אף התעצם לנוכח המהלכים הכושלים של ממשל בוש להשתתת דמוקרטיה בעולם הערבי.
במימד האזורי ניכר כי הן מצרים והן ירדן לא הסתירו את שאיפתן למלא תפקיד דינאמי יותר בזירה הפלשתינית טרם ניצחון החמאס. ישראל משום מה ביכרה להפגין "כתף קרה" בהקשר זה, עובדה שהיתה ככל הנראה בעוכרינו בשנות האנתיפאדה השנייה. היוצא מן הכלל היחיד, וגם הוא "חולץ" בדי-עמל ותוך התמודדות עם קיתונות של רותחין וחשדנות כלפי המצרים, הוא "הסכם פילדלפי".
בהכירנו את מכלול הגורמים המשפיעים על האינטרסים הלאומיים של ישראל, ובפרט את הקשיים שעמם מתמודדים משטרים פרגמאטיים במזה"ת אל מול גל ההתעוררות האיסלאמי והאיום של הג'יהאד העולמי, חיוני שמהלכים שהם בשליטתנו יינקטו מתוך הקפדה על העיקרון של "סוף מעשה במחשבה תחילה".
גם בהערכות מודיעין, שהן מטבען ממודרות, קיים דירוג של רגישות בעניין של קטלוג הסיכונים והסיכויים לישראל; אשר על כן, שימוש פומבי בנגזרות הנובעות מבית היוצר של גורמי ההערכה מחייב שיקול דעת ותכנון מוקדמים.
