ליל תעמולת הבחירות הראשון עבר בהצלחה. עם כיפה או בלי כיפה על הראש, היהדות כיכבה בסגנונות שונים. ניתוח של מינון היהדות במגמה לפנות אל קהל המצביעים הדתי או לחלופין, לזה האנטי-דתי מגלה את התמונה הבאה:
המפתיעה ביותר היתה דווקא רשימת מרצ לכנסת, שבחרה להשתמש דווקא באחד הסמלים הכי יהודיים - הכותל המערבי, שבמשך השנה מקפידים הממונים עליו, כי לא תיעשה בו פעילות פוליטית מכל סוג שהוא. הרעיון המבריק להפוך את הכותל לקלפי משאלות שלכולן תיענה מי אם לא מרצ, ללא ספק יחלחל לתודעה. אם אין אלוהים, לפחות יש את מרצ.
מי שכן היה לו אלוהים היה דווקא אברהם פורז מחץ, שבמהלך התשדיר הביט בערגה על אלוהיו הפוליטי הפורש - טומי לפיד, כשהכל נעשה בחדר המזכיר את האולפן של יאיר לפיד. ספק אם הניצוץ הבורק בעיניים יצליח להחזיר אליו או לשינוי את קהל המצביעים האובד, לאחר התרסקות המפלגה בשל הסכסוכים הפנימיים.
צעירי מרצ הפליאו לעשות כשיושב-ראש צעיריה, אורי זכי, פנה ליושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופטת דורית ביניש, בדרישה לפסול את תשדירי התעמולה של מפלגת חץ, שבהם מופיעה דמות תיש מפלסטלינה המייצגת את החרדים. בפנייתו טען, כי "הדמות מעוצבת בסממנים המאפיינים את הדמויות בתעמולה האנטישמית לדורותיה: אף גדול, קרניים ורדיפת בצע מוחצנת".
פנייתו נפלה על אזניים ערלות והתייש החרדי של חץ המשיך לנגוח במבטא אידי כבד בחילוני הבור. תשדיר רך יחסית לתשדיר של שינוי, שהציג את החרדים כאנשים מכוערים, שעם כניסת שינוי לממשלה, מתנפצים כולם.
באורח פלא, גם המפלגות החילוניות הגדולות גילו את יהדותן, ומאחורי כל ראש ממשלה עתידי יכולת לראות חנוכיה בולטת, שתזכיר את מורשת ישראל, ואם למישהו יש ספק - אין תשדיר שלם בלי ירושלים מאוחדת, כאשר השאלה היחידה שנותרה היא באיזה שטח יתבצע האיחוד. את צחי הנגבי ראו בחטף מאחור ורק בחצי גוף, אך העיקר שרואים את שרון ניגש קדימה אל הכותל.
הדתיות - גוון חדש במפלגות הדתיות היתה התמונה קצת שונה. האיחוד הלאומי-מפד"ל בחרו לפתוח בתשדיר כתום הנוטה לצבע צהוב ופונה בעיקר לחילונים. הדמות המככבת היתה דווקא זו של גלוי ראש, בתשדירים המזכירים את הליכוד של פעם. גם המראה הלא כל כך צנוע מבחינה הלכתית של בעל נושק לביטנה של אשתו ההרה לא הפריע לאיש.
ביהדות התורה והשבת, בניגוד לקודמתם חסרת האלוהים, החליטו בתשדיר מיושן וארכאי שלישראל יש סדר יום חדש של ערכים: שבת, חינוך ועזרה לזולת.
הכי ביזארית היתה שס, שבניגוד לשנים עברו חיפשה אויבים חדשים וכשטומי לפיד עוקר הדת המצוי לא רלוונטי, יש את נתניהו שפוגע בחלשים. בתשדיר חברתי נגטיבי מפרטת המפלגה את תחלואי החברה, כאשר הסממן היהודי היחידי שנשאר הוא התפילה. "הגענו למצב בו מתפללים לבורא עולם ללחם וחלב", אומר ישי בטון סמכותי בתשדיר, אך כרגיל אינו מפרט מה עשתה, אם עשתה בכלל, מפלגתו למענם של אותם רעבים.