שר בישראל, צחי הנגבי, להלן יצחק (על כולנו), דווח בדוח מבקר המדינה כאילו מינה במשרדו, המשרד לאיכות הסביבה (זו איכות זו?) מינויים פוליטיים לרוב.
יצחק איננו הראשון שמינה וצחק, ואינו גם האחרון שימנה ויצחק, ומדוע? כי כולנו או טמבלים גמורים או סתם משת"פים (מחכים שגם לנו יהיה איזה יצחק אחד בשלטון ואולי יזרוק גם לנו איזה עצם).
הדוח הקשה של מבקר המדינה פורסם באוגוסט 2004, המעשים שבגינם פורסם הדוח נעשו ודאי קודם לכן.
בעקבות הדוח החלה חקירה פלילית אשר לא הבשילה עדיין לידי כתב אישום, בינתיים הספיק יצחק לדלג קדימה וקצת שמאלה, והתקבל בחיבוק על-ידי אהוד.
היועץ המשפטי לממשלה לא אהב את העובדה שיצחק עדיין שר, והביע דעתו על כך בפני אהוד, אך אהוד לא שת ליבו לפנייתו של היועץ.
התנועה לאיכות השלטון, אף היא לא אהבה את כהונתו של יצחק בתפקיד שר לעת הזו, עתרה לבג"צ - והבג"צ דחה עתירתה מכל וכל.
באופן כללי אומר בית המשפט, התנאים המפורשים לביטול המינוי עדיין לא הבשילו (לא הוגש עדיין כתב אישום, ומי מבטיח שאכן יוגש?). טוען עוד בית המשפט כי לראש הממשלה יש סמכות לבטל את המינוי מעבר לתנאים המפורשים, אך סמכות כזו חייבת להיות מיושמת באופן מאד מאד מבוקר ומצומצם, ובית המשפט ימעיט מאד את התערבותו במקרים כאלה.
בית המשפט מוסיף וטוען שיצחק הוא שר בלי תיק, ובפועל הוא חצי במקרר. ועוד אומר בית המשפט כי הבחירות קרבות, הממשלה זמנית, let the public have their say! ומשלים בית המשפט ואומר כי אם אצה להם הדרך לרשויות השלטון להכרית הרע מקרבנו, מה להם כי יתמהמהו עם הגשת כתב אישום, באשר עובר לקבלת ההחלטה של בית המשפט, אפילו טיוטא עדיין לא קיימת.
אינני בטוח אם דייקתי בפרטי הנימוקים (ודאי שלא מדובר בציטוטים אלא בהבנה שלי של רוח הדברים)- אך בשורה התחתונה, יצחק שר וממשיך לצחוק.
צודק יצחק שאיננו מתפטר כי לא הוגש כתב אישום, צודק אהוד שאיננו מפטרו מאותה סיבה, צודק היועץ שממליץ להוציא את יצחק מהממשלה, ודאי שצודק מבקר המדינה שחושף כאלה דברים, וצודק אפילו הבג"צ אשר עם שלל טיעונים כה מגוון, החליט שיצחק יכול להמשיך לשיר (שין שמאלית, ממש שמאלית) ומעל לכול צודקת העיתונות שמפרסמת וחושפת את כל הרע הזה.
וכמימרת אותו רב לשמשו, גם אני צודק. כול כול כולם צודקים.
ואם כולם צודקים אז איפה הטעות?
הטעות היא שכל המאמצים הללו הם פול גאז בניוטרל. ניסיונות לפתור את בעיית המינויים הפוליטיים באמצעות החוק הפלילי, נדונו מראש לכישלון - אין כל סיכוי שהמכה הזו המלווה אותנו עוד מימי ההסתדרות / מפא"י העליזים תיכרת באמצעות החוק הפלילי.
ההליכים הפליליים הם מאד מורכבים, סף ראיות מאד מאד גבוה, נדרש יסוד נפשי (כוונה פלילית), עלות ההליכים אסטרונומית, והפשע המשתולל ברחובות דורש לעצמו כל משאב של חקירה, תביעה או ענישה פלילית, משך הזמן להשלמת הליך פלילי הוא ענק - כל אלה הם סיבות לעילה ולעילה אשר מונעות וימנעו פתרון הבעיה באמצעות החוק הפלילי.
צאו וראו כמה עלו לנו אותם מינויים פוליטיים מעבר לנזקם הישיר, כולל עבודת של מבקר המדינה, עבודת הפרקליטות, החקירות, חוות הדעת העתירות וכל בלגאן שמסביב, חשבו כמה יעלה המשפט והערעור והבר"ע וכל שאר ההליכים, תסתכלו על התוצאות, ותבינו שכל השיטה הזו היא בעכרינו.
הרבה הרבה רעש, הרבה פרנסה לפקידים, שרים, שופטים, מבקרים, ועיתונאים - עם אפס תוצרת.
ומהי האלטרנטיבה?
האלטרנטיבה מונחת כאן מתחת לאפינו.
עזבו אותנו מהדין הפלילי, בואו נפעיל הליכי משמעת, ונכה אותם בשתי מכות, מכה אחת בכיס, ומכה שניה בכיסא.
אם חודש לאחר פרסום דוח מבקר המדינה, ועל בסיס החקירה המאד מאד מקיפה מבוססת של המבקר עצמו, היה עומד יצחק לדין משמעתי, היה מושעה מתפקידו לחצי שנה, והיה מחויב להחזיר מכיסו, לקופת המדינה, את כל השכר ששולם למקורביו אשר מונו פוליטית - הוא לא היה חוזר לעולם על טעותו זו, וגם חבריו היו נזהרים מאד מאד מלהיכשל.
ויש גוף האחראי על אכיפת המשמעת בסקטור הממשלתי והוא נציבות שירות המדינה.
ויש אפילו חוק (חוק שירות המדינה - מינויים) אשר את סעיף 44 שלו הבאתי בכותרת: "שולם שכר מאוצר המדינה לאדם שנתקבל לשירות המדינה בניגוד להוראות חוק זה או לתקנות, חייב מי שקיבלו לעבודה להחזיר לאוצר המדינה, כל סכום ששולם".
אפשר גם לשנות את החוק - ולהרחיב את תכולתו, הרי במכת מדינה מדובר "זוהי ה"פרוטקציה" האוכלת כל חלקה טובה, הפוגעת באמון הציבור ברשויות הציבור ובטוהר פעולתם ושיקוליהם" כך אמר כבוד נשיא בית משפט העליון ברק רק לפני יומיים בפסק דין אחר.
נציבות שרות המדינה - כאילו לא קיימת, קולה לא נשמע, אף אחד לא עותר נגדה, אף אחד לא משמיע קולו נגדה (למעט מבקר המדינה, ובפועל לשווא) וכך נמשיך ונתנהל לנו על דרכי עקלקלות בבחינת יצחק וחבריו לשלטון נהנים, והחברה על שלל אזרחיה, מבקריה, תנועותיה, שוטריה שופטיה ועיתונאיה - לא חסרים.
כי אם היינו כולנו חסרים באמת ובתמים, היינו מטפלים בבעיה בדרכים הנכונות היעילות והזולות ולא היינו מנסים לטפל בה בדרכים השגויות, הלא יעילות, והמאד מאד יקרות - אשר סיכויי הצלחתן - שואף לאפס.
