ב13 יוני 2002 התרחשה בישראל מיני מהפכה - המהפכה הצרכנית. ביום זה נכנס לתוקף תיקון 11 לחוק הגנת הצרכן. תיקון החוק הכניס (סוף-סוף) לחוק הגנת הצרכן מספר סעיפים אשר כבר חוקקו בעבר אך נמצאו בחוק הפועל תחת תקנות שעת החירום כחלק מחוק הפיקוח על מוצרים ושירותים וכן הוסיף הוא הוראות נוספות לאמור בחוקים הישנים.
עיקרי תיקון החוק קובעים שמעתה ואילך מחירי המוצרים המצוינים על המוצרים וכן בפרסום לציבור יצוינו במטבע ישראלי בלבד, כאשר המחיר הנקוב בשני המקרים יהיה המחיר הכולל של המוצר.
כאשר בביטוי "כולל" טמונה המהפכה האמיתית הטמונה בתיקון החוק.
בסעיף ההגדרות מוגדר הביטוי המחיר הכולל - "מחיר הכולל את סך כל התשלומים בעבור נכס או שירות ואת סך כל המסים החלים עליהם או על מכירתם והנגבים על ידי העוסק".
עוד מוסיף המחוקק ומציין מספר דוגמאות כדי לחדד את כוונתו והמחוקק מציין שהגדרת המחיר הכולל תהיה לרבות :
1. מע"מ, אגרות או תשלומי חובה.
2. כל תשלום אחר הנלווה לרכישת אותו נכס או שירות, בלי שניתנת לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליו במסגרת העסקה
כאמור תיקון החוק מכניס בעצם את כל "התוספות" והתשלומים הנגבים מהצרכנים לתוך מסגרת מחיר המוצר.
להלן נביא מספר דוגמאות בתחומים בהם יש לתיקון החוק חשיבות מיוחדת וכיצד מיושם החוק בתחומים אלו.
