מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה, גילה לנו את מה שידענו. המבקר פרסם דוח מיוחד על מחדלי הממשלה במהלך גירוש היהודים מחבל קטיף והריסתו. כל מי שראו את הנעשה, ידעו זאת, אך הכל בחרו להתעלם מהחרפה. כל אחד וסיבותיו. סך הכל רבים מאוד - כולל במה שנקרא עסקים פרטיים ובאקדמיה - ניזונים מהשלטון, ועמרי שרון וחבר מרעיו הנהיגו שלטון, שרבים כבר הבינו היטב, שלא כדאי להתעמת עמו. אדרבא, עמרי ("תן-קח") ידע לקנות את צייתנות החברים.
ממשלת ישראל נכשלה מאז ומעולם בכל אשר עשתה, פרט להצלחתה הכבירה ליצור בזבוזים אדירים, כולל בביטחון (עיין ערך מלחמת ההתשה והמלחמות שהיו אחריה עד הנה, כולל סוגיית מיגון היישובים בעוטף עזה). המערכת הציבורית שלנו עובדת על עקרונות פשוטים למדי: אצלנו לא יעיל, אצלנו יקר מדי, ושום דבר אצלנו אינו מתפקד ביושר וכהלכה.
כשזה היה בתחילת ימי המדינה, הסבירו שאלו מחלות ילדות. כשזה קורה עכשיו - במדינה בת כמעט 58 - מדובר, כנראה, במערכת מסואבת מיסודה; עוד רפובליקת בננות, שמעולם לא התכוונה להיות יעילה, כיוון שאינה מיועדת לשרת את האזרח, אלא לשרת את התופסים בהגה השלטון.
הבעיה עם מה שאירע בחבל קטיף מתחילה בשפה העברית. את תושבי החבל גירשו, אך הממשלה ודובריה בתקשורת (שנקראים משום-מה, עיתונאים) מתעקשים לכנות את קרבנות הגירוש, "מפונים". עוד מעט גם יטענו, שהם עזבו את החבל. ממשלת ישראל - בפעם השנייה בתולדותיה (ובאורח פלא, קשור אריאל שרון לשתי הפעמים) -החריבה חבל התיישבות יהודית, וגירשה את תושביו.
לשם כך הקימה מינהלת לגירוש יהודים (סל"ע), והעמידה בראשה חובש כיפה. בחירת יונתן בשיא לתפקיד אינה מקרית. המשפחה השלטת היתה צריכה חובש כיפה, שיוציא את הערמונים מהאש עבורה (אין להכחיש - נראה, כי בשיא אוהב את מלאכתו כהורס ההתיישבות, ונהנה ממנה מאוד, אבל זו פרשה אחרת).
למבקר המדינה יש טעות יסודית: מינהלת הגירוש לא נועדה לטפל ביהודים המגורשים, אלא להציק להם. את זה היא עושה בהשקעה רבה של ממוננו, בקלות ובהצלחה מרובה, כמו כל הביורוקרטיה הישראלית, שיורדת כל הזמן לחיינו בכל תחום אפשרי.
דוח המבקר חשף היטב כיצד הונתה מינהלת הגירוש של בשיא את הציבור ואת המגורשים. מעניין מה דינו של חובש כיפה, שהרגלו לא לומר אמת?
הדוח הנוכחי של מבקר המדינה מצטרף לדוח החמור, שפרסם המבקר, לפני כמה שבועות, על הפקרת יישובי עוטף עזה. אף שאיני מאמין במיגון פסיבי, אלא במגננה התקפית נגד המחבלים, קשה שלא להתרשם מאי-תפקודה של מערכת הביטחון, שאינו מפתיעני. אני מתריע על אוזלת-ידה של מערכת הביטחון, על בזבזנותה ועל אי-תפקודה, בכל תחומי פעולתה, כבר עשרות שנים. הפקרת יישובי עוטף עזה הינו רק מופע אחד של תפקודה הלקוי להפליא של מערכת הביטחון שלנו. השאר מוחבאים היטב תחת מעטה של חשאיות.
לכאורה, אותה ההפקרות, הניכרת במיגון יישובי עוטף עזה, מבצבצת מאי-תפקוד הממשלה בכל הקשור בטיפול במגורשים מחבל קטיף.
קבלן פרטי בונה בית בכשנה וחצי - עובדה, הידועה כמעט לכל מי שרצה לבנות בית, או לקנותו. נניח, שבניית מתחם מגורים אורכת אותו הזמן. אם כך, בספירה לאחור, ניווכח, שמלכתחילה לא תכננו לשכן את המגורשים בבתים חליפיים, אלא לטרטרם בפתרונות מוזרים, כדי להציק להם ולהטרידם, למען יראו וייראו המגורשים הבאים. ככה ייעשה למי שמשפחת הרשע השלטת אינה חפצה ביקרו.
מבחינה זו, קו אחד מקשר בין הפוגרום המשטרתי בעמונה לבין גירוש היהודים מחבל קטיף. אלו אזהרות חמורות והתרעה: כל מי שעומד בדרכה של משפחת הפשע יינזק. אין סיבה, אין מידתיות. רק נזק ועונשין על המתנגדים לעוולות השלטון.
מי שאינו מאמין, ישים לב לעובדה קטנה, אך החשובה, כנראה: במהלך הפעולות לפני הגירוש, הוקלט תת-ניצב ניסו שחם, קצין בכיר במשטרה, נותן פקודות בלתי-חוקיות בעליל לפקודיו, ומסית את אנשיו לאלימות בלתי-מבוקרת נגד מתנגדי המשפחה השלטת. כמעט כל דברי הגותו בוצעו בפוגרום בעמונה. לכן, איני חושב, שהוא תפוח רקוב, אלא דווקא היהלום שבנזר המשטרתי. אלא שמשטרת ישראל נתפסה בקלונה, ועל דבריו החמורים הוא ננזף בקול ענות חלושה. כמובן, משטרת ניסו לא פגעה באיש.
ניסו שחם ואחיו התאום יונתן בשיא הם דוגמה מעולה לטיפול הממשלתי באזרח. רוח ניסו מרחפת לא רק על משטרתנו המפוארת, אלא גם על המינהלה לגירוש יהודים. אליה מצטרפת רוחם של אייל ארד ושל ראובן אדלר, המכתיבים את הסגנון, ומסתייעים קשות בתקשורת, המגנה על המשפחה השלטת של האתרוגים הרקובים, המוכרים אשליות ושטויות.
בפועל, הבריחה מחבל קטיף קירבה את הקסאמים לאשקלון, והוכיחה שוב ושוב, שממשלת ישראל צועדת אחורה - בניגוד משווע לכותרתה - אל מתן אי-ביטחון נרחב למדינה, אל החרבת עוד יישובים יהודיים (גם בתוך ה"קו הירוק"), אל סיכון עצם קיומנו ואל ממשל לא-תקין ולא-יעיל, המתעמר בתושבי המדינה, פוגע בהם ללא צורך, וחולב את לשד האומה למען טובת השליטים ומקורביהם.
מצד שני, קשה שלא להתרשם מהתמיכה הציבורית האדירה בקדימה, שכנראה, לא נפגעה כלל כשנחשפו פרשיות, שאהוד אולמרט ועמרי שרון כרוכים בהן. העם רוצה שחיתות, והוא יקבלה מלוא חופניים. העם רוצה מינהל לא-תקין, ויהיה לו מינהל כזה.
מה שהיה - הוא שיהיה. מבקר המדינה יבזבז אלפי שעות עבודה ועשרות עמודי נייר לכתוב עוד דוחות, שאינם מחדשים ואינם מעניינים איש. התקשורת תעסוק בהם כארבעים ושמונה שעות. ניסו, עמרי, אהוד, צחי, בשיא וחבר מרעיהם ימשיכו להיות אושיות השלטון הישראלי.
