ביום שני בערב, ו' באדר, בתוכנית "לונדון וקירשנבוים" הופיע עמי אילון, מר חזון וביטחון של מפלגת העבודה. לאחר הצגת הטיעון הבסיסי שעיקרו - לפני שמדברים מהיכן יוצאים צריך לדעת לאן הולכים - ומסקנתו למדינה יהודית דמוקרטית. לאחר ההיגיון הצרוף שבדברים הוסיף עמי אילון לפאר את היו"ר עמיר פרץ שבונה כעת ציר "מרסק חמאס" בפגישותיו עם מנהיגי מדינות ערביות מתונות.
על-פי המוסר המשתקף מההתפארות המגוחכת לא הפלשתינים בבחירות חופשיות לחלוטין הם הזכאים והקובעים הבלעדיים של הנהגתם. רק להנהגה כזו יש את הלגיטמציה והסמכות המוסרית לייצג את הפלשתינים. אלא שגם לשכת מפלגת העבודה עסוקה כרגע במאמץ גדול של עיצוב הנהגה חילופית לפלשתינים שכמובן תתאים לתפיסות המדיניות של מפלגת העבודה. עמיר פרץ כג'נטלמן בריטי מלפני מאה שנה המשוכנע שהוא יודע למען ה"נייטיבס" (ילידים) מה בדיוק טוב ויאה להם.
יום קודם, ראשון ה' באדר, בערוץ הראשון בתוכנית 'ישראל בוחרת' הטיח הסוציולוג פרופ' אלמוג, דברים קשים, ולדעתי נכונים, בהנהגת ערביי ישראל אבל לבסוף קינח במשפט "מגיעה לערביי ישראל הנהגה אחרת". את "המגיע" הזה קובעים ערביי ישראל לעצמם ומאז המרד הערבי הגדול של 1936 הובילה אותם הנהגתם, לדעתי המשוחדת, מדחי אל דחי ומאסון לאסון. אם הם לא רואים את זה - אף אחד לא יכול לראות את זה במקומם. אולי אפילו בעוד 100 שנה יסתבר שצדקו - זה באופן מוחלט עניינם הפרטי של ערביי ישראל.
ביום חמישי האחרון, ב' באדר, התקיימה פגישה בגשר אלנבי בין עמיר פרץ לאבו מאזן שבסופה הודיע מתן וילנאי ש "על הפלשתינים לעשות חשבון נפש", כנראה הוא שכח שרק לפני כחודש עשו ה 'נייטיבס' חשבון נפש עם תוצאות רעות מבחינתנו אבל כן, העם הפלשתיני רשאי לקבוע לעצמו עתיד שאינו מתואם עם תפיסותיו של מתן ולנאי.
הרשימה אין סופית. בוגי יעלון, הרמטכ"ל לשעבר, ואיתו חבר גנרלים מאמינים שיש להם מתכון 'לצרוב' את התודעה הפלשתינית בדיוק לרצונותינו. לצרוב אכן כן, זה טיבען של מלחמות וגם אצלנו ניצרב לא מעט, אבל מה בדיוק ניצרב בתודעה הפלשתינית הנצרבת מאז 1936 - את זה רק הפלשתינים יודעים.
אמנם יש את הדוגמא של יפן וגרמניה שבכור ההיתוך הגרעיני שלאחר מלחה"ע השנייה אימצו משטר דמוקרטי זר ומיובא מבחוץ. דומה שאלו הדוגמאות היחידות בעולם. כל מה שנישאר מההתערבות של ארה"ב במשטרי מדינות העולם זה אלימות ושנאה לארה"ב. כל מה שנישאר מהמשטרים הקומוניסטים המיובאים זה הרס כלכלי וחשדנות לרוסים. היום לומדת ארה"ב שיעור נוסף נוטף דם בעירק שמשטרים של עמים אחרים אפשר לבודד, כמו בצפון קוריאה ואירן, אבל לא להחליף ולייבא מבחוץ.
כמובן שהנהגת החמאס אינה חסינה ללחצים מבחוץ ומבפנים. זה טיבעם של יחסים בינ"ל. ישראל מהקמתה נמצאת בסיר לחץ בינ"ל שהוא לעתים קרובות יותר מ "פיזי מתון". רצוי מאד שקהילה הבינ"ל תפעיל כל מכבש אפשרי על הנהגת החמאס אבל בין להפעיל לחץ אדיר על משטר לגיטימי קיים לבין להחליף משטר או לאכוף אותו מבחוץ ההבדל ענק - הבדל שבין עצמאות לבין כיבוש.
בצד העובדה שעלינו לקבל ולהפנים שאת הנהגת הערבים הם קובעים בעצמם בדרכיהם שלהם עלינו גם להתחיל להבין שהתנשאות, גם מכוונות טובות, היא גזענות בעור של כבש והדרך הבטוחה להנצחת הסכסוך. אז אולי לא הפלשתינים צריכים חשבון נפש אלא אנחנו.