בימים אלה משודר, הן בתקשורת האלקטרונית והן בכתובה, קמפיין ציבורי רחב היקף של המשרד לקליטת העלייה והסוכנות היהודית לשינוי תדמיתה של קהילת יוצאי אתיופיה בקרב החברה הישראלית הוותיקה.
אזרח מן השורה, הצופה בקמפיין זה, בטח שואל את עצמו האם באמת יש צורך במסע ציבורי שקורא לחברה הישראלית לסייע בהשתלבותם של יוצאי אתיופיה, או שיש לתת לזמן לעשות את שלו. כלומר, להניח לעולי אתיופיה לעבור תהליך התאקלמות איטי ומפרך ולהתמודד לבדם עם קשיי הקליטה, כשם שהתמודדו איתם עליות רבות קודם לכן ובהן העליות ממדינות המזרח בשנות ה-50.
אני מאמין שאסור לנו להפקיר את האחריות על קליטת עולי אתיופיה בידיו של "הזמן". ויותר מכך, אני סבור כי קמפיין זה הוא ניסיון נוסף של ממשלת ישראל לפעול להשתלבותם המלאה של קהילת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית לפני שיתרחש הגרוע מכול.
למרות שעל פניו מתקבל הרושם כאילו הקמפיין נולד ביוזמת עולי אתיופיה והארגונים המייצגים אותם, במטרה לבקש תחנונים למען קליטתם בחברה הישראלית, הרי ההיפך הוא הנכון. הקמפיין נולד ביוזמת משרד הקליטה, הסוכנות היהודית ואנשי עסקים, דווקא מתוך דאגה לחוסנה של החברה הישראלית ולעתידה של מדינת ישראל.
באמצעות הקמפיין מבקשת הממשלה לשנות את התפיסה של החברה הישראלית לגבי יוצאי אתיופיה ולסייע בהשתלבותם בארץ. החשש הוא שאם תימשך האטימות מצד החברה הישראלית, היא תשפיע גם על עתידם של צעירי הקהילה של יוצאי אתיופיה. צעירים אלה, שיראו כיצד אחיהם הגדולים לא מצליחים להשתלב כאן באופן מלא, יוותרו מראש על הניסיון להתפתח בישראל ועל החלום להצליח כאן.
ישראלים ותיקים, הסבורים כי תהליך הקליטה של יוצאי אתיופיה אינו נוגע להם אישית וכי הנטל מוטל על הממשלה בלבד, טועים טעות חמורה. לאי השתלבותם של עולי אתיופיה בכלל ושל הדור הצעיר בפרט ישנן השלכות חמורות על חוסנה של החברה הישראלית. דוגמאות למדינות הסובלות מפערים חברתיים קשים ביותר המשפיעים על מעמד הבינוני והגבוה, ניתן למצוא במדינות המערב, כגון ארה"ב וצרפת.
הממשלה יכולה להשקיע משאבים רבים בקליטת העולים החדשים בכלל ועולי אתיופיה בפרט, אולם רק הירתמות של הציבור הרחב תביא להשתלבותם המלאה של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל.
לצערי הרב, אנו עדים לעתים קרובות למקרים רבים של אפליה על-רקע אתני במועדוני בילוי, במערכת החינוך (בבתי ספר), ובשוק העבודה. במידה והשינוי המיוחל לא יבוא מצד החברה הישראלית השבעה אני לא צופה עתיד ורוד לחברה בישראל ולתדמיתה בעולם.