כוח ההרתעה הוא מרכיב חשוב ביותר במערכת ההגנה של מדינה, כוח זה מושתת בדרך כלל על יכולת צבאית ועל קביעת "קוים אדומים" ברורים. "קוים אדומים" אינם נשמרים בסוד, להיפך, כל מדינה מבהירה לאויביה (כמובן), מהם ה"קוים האדומים" מבחינת הביטחון הלאומי שלה, כך ברור שחציית קוים אלה עלולה לגרום למהלך צבאי בהיקף רחב או מלחמה.
להזכיר, שלפני מלחמת ששת הימים היה ברור למצרים שחסימת מיצרי טיראן, נתיב המים לאילת, עלולה להוביל למלחמה. המצרים התגרו בישראל וזו יצאה למלחמה.
מצדדי העקירה מחבל עזה וצפון השומרון, הסבירו את המהלך בין היתר כמהלך ביטחוני חשוב, אשר מטרתו, עם כל הכאב של עקירת יהודים ("הינתקות", במכבסת המילים), ליצור מצב חדש, תוקפנות ערבית, הוסבר לציבור, תתקל ביד קשה ובמענה שלא נראה קודם לכן. אלה היו הצהרות ראש הממשלה, אריאל שרון והחרה החזיק אחריו שר הביטחון, שאול מופז.
עברו 6 חודשים מאז העקירה מחבל עזה וצפון השומרון, קרוב ל- 500 רקטות קסאם נורו משטחי רצועת עזה, אתרי שיגור לא מעטים מסתתרים בין הריסות ישובי חבל קטיף וצפון הרצועה. ממשלת ישראל מגיבה בכל ענות חלושה, הרמטכ"ל מתרץ את ההבלגה בבעיה ערכית. שר הביטחון ממשיך למלמל וכח ההרתעה של מדינת ישראל נשחק.
רקטות קסאם נוחתות ומתפוצצות בישובים יהודיים, ביחלק מהישובים יש נטישה של תושבים ואחרים חיים בחרדה מתמדת. רקטות קסאם נוחתות באזורי תעשיה רגישים בדרום אשקלון ללא תגובה. רקטת קסאם פגעה בתחנת הכוח של אשקלון, ועיתונאי בכיר בידיעות אחרונות כתב: ש"רקטת קסאם אחת אינה מחשיכה מדינה". והמשיך בכתבתו ואמר שרקטת קסאם שמכילה 10 ק"ג חומר נפץ לא תקני, אינה מהווה סיכון ולכן יש להמנע מתגובה מסיבית.
בשתי נקודות לפחות שגה העיתונאי, הראשונה שהרקטה טעונה ב- 10 ק"ג חומר נפץ לא תקני, זוהי קביעה חסרת בסיס שבאה לשרת את כתבתו. ראש השב"כ ציין שמאז נטישת ציר פילדלפי עברו לעזה טונות של חומר נפץ תקני וסביר להניח שזה משמש למילוי ראשי הנפץ של הרקטות.
אולם חמור מזה שממעיט העיתונאי מעוצמת נפץ של 10 ק"ג ומה"קו האדום" שנחצה - התקפת מתקן אסטרטגי ישראלי ללא מענה. מדינת ישראל לא הכריזה על "קוים אדומים" זה זמן רב. וזאת אולי כדי לא לחייב עצמה לתגובה נאותה. אבל האם יתכן שפגיעה בתחנת כח מהגדולות בארץ לא תהיה חציית "קו אדום"?!
להזכיר, בשנת 1969 ירו מחבלים משטחה של ירדן מספר פצצות מרגמה על מפעלי האשלג שבדרום ים המלח, משקל חומר הנפץ בפצצת מרגמה הוא פחות בהרבה מאשר ברקטת קסאם, אבל מדינת ישראל הגיבה בעוצמה על חציית "קו אדום" של פגיעה במפעל אסטרטגי. כוח צנחנים פשט על 2 גשרים, גשר כביש וגשר רכבת ופוצץ אותם. גשרים אלה שימשו להובלת אשלג מהמפעלים הירדניים. המסר לממלכת ירדן היה ברור, אם יפגעו מפעלים ישראלים תפגע גם ירדן. אחרי מבצע זה לא היה שום ארוע טרור שכוון למפעלי ים המלח, המסר היה ברור וחד-משמעי.
ב"מלחמת ההתשה" (1968-70) ספג צה"ל אבידות כבדות על גדת תעלת סואץ, היתה בכך חציית "קו אדום" של המצרים. כח פשיטה של צה"ל פוצץ תחנת טרנספורמציה בעמק הנילוס, של קו המתח הגבוה מסכר אסואן לקהיר והחשיך כרבע משטח מצרים. אגב, לידיעת העיתונאי המלומד, כמות חומר הנפץ היתה קטנה יחסית - 81 ק"ג (אני הייתי אחראי על החבלה). מלחמת ההתשה על גדת התעלה פסקה כמעט כליל.
כאשר הותקפו מטוסי אל-על על-ידי ארגוני טרור, פשט צה"ל על שדה התעופה בביירות והשמיד על הקרקע 13 מטוסי נוסעים מסוגים שונים, היה ברור שמדינת ישראל לא תסבול פגיעה במטוסי החברה הלאומית, כי זו חציית "קו אדום" ופגיעה אסטרטגית במדינת ישראל. המסר היה: אם יפגעו מטוסי אל -על יפגעו גם מטוסי נוסעים של מדינות ערב. המסר היה ברור ומטוסי אל על לא נפגעו מאז.
אלו היו דוגמאות לתגובה על חציית "קוים אדומים". לא על-ידי התגוננות שומרים על כוח ההרתעה של מדינת ישראל. לא על-ידי מיגון תחנת הכוח באשקלון נמנע את ירי הקסאם לעבר אשקלון וישובי הנגב המערבי. אם התגובה תהיה מיגון מתקנים, יהיה צורך גם להתחיל במיגון תחנת הכוח בחדרה, שנמצאת אף היא בטווח רקטות הקסאם, ואת כל הערים והישובים למרגלות הרי יהודה ושומרון.
על חציית "קוים אדומים" יש להגיב בעוצמה בלתי מתפשרת, עוצמה שתחזיר את כוח ההרתעה של מדינת ישראל כמעצמה במזרח התיכון, לא רק כלפי ארגוני הטרור, אלא גם כלפי ארצות ערב ואירן.
