יום האישה הבינלאומי חל ב- 8 במרס. ביום זה ראוי לבחון האם יש לנשות ישראל סיבה לחגוג, לפחות מההיבט הבריאותי. עיון בסקר בינלאומי, שבדק את המצב הבריאותי של תושבי 23 מדינות אירופאיות והתפרסם בשנתון הסטטיסטי לישראל 2004, מעמיד בפנינו כמה שאלות לגבי בריאות הנשים הישראליות, המתבטא בתוחלת החיים שלהן, שלכאורה גבוהה מתוחלת החיים של הגברים.
תוחלת החיים של נשות ישראל גבוהה בארבע שנים לעומת תוחלת החיים של הגברים בארץ, אלא שהנשים הישראליות נמצאות במקום השמיני בעולם בתוחלת החיים (81.3 שנים בממוצע), אחרי נשות: ספרד, איסלנד, שוויץ, איטליה, צרפת, שוודיה ופינלנד ואילו גברי ישראל נמצאים במקום השלישי (77.6 שנים) אחרי האיסלנדים והשוודים.
האם הסיבה נעוצה בגנטיקה שלנו, הגורמת לתמותה גבוהה יותר של תינוקות - בנים או אולי בחוסר ההתייחסות לבעיות הבריאות הספציפיות לנשים בישראל?
חוסר ההתייחסות הרצינית לבעיות הבריאות של נשות ישראל הביא אותן למקום ה 20 המכובד(!!) מתוך 23 מדינות מערביות במספר הנשים החולות בסרטן השד ונפטרות לצערנו ממחלה זו? האם גם כאן הגנטיקה אחראית?
ומה הביא את הנשים הישראליות למקום ה- 14 בין מדינות הסקר בתמותה משאתות (גידולים) ממאירות לעומת המקום השני של הגברים הישראלים?
גם במוות כתוצאה ממחלות כלי דם מפגרות נשות ישראל אחרי הגברים (מקום חמישי לעומת שלישי), במחלות לב (מקום 11 לעומת מקום 9 של הגברים), מחלות נשימה גברים נמצאים במקום ה- 8 לעומת המקום ה- 16 של הנשים.
האם המימצאים הללו אינם מעלים שאלות עקרוניות לגבי הטיפול הרפואי, שמקבלות או לא מקבלות נשות ישראל?
ועוד מימצא מעניין: אחוז הנשים הערביות הישראליות הנפטרות ממחלות לב עלה בעשור האחרון והוא פי 2.5 מאחוז הנשים היהודיות!
הדבר ניכר גם במחלות כלי דם במוח ואפילו במחלות כמו שפעת ונשימה.
מה אומרים מימצאים אלו על הרפואה המיגדרית והעדתית ? האם נוכל להמשיך להתעלם מהקיפוח עליו מדברות נשות ישראל? ומי ייצג בנושא זה את הנשים הערביות?
אולי רצוי להוציא שישית מאוכלוסיית הנשים בישראל מהמדגם ולהשוות רק את הנשים היהודיות כדי לקבל תמונה נעימה יותר לעין?
ישנם אומנם כמה תחומים בהם כל אוכלוסיית ישראל הגיע לאותה רמת תמותה. תחומים כמו: מחלות כלי דם במוח (מקום שלישי), מחלות מערכת העיכול (מקום שישי). ישנם גם תחומים בהם טובים הגברים מהנשים: בפציעות, מוות מתאונות דרכים, התאבדויות, רצח ופגיעה מכוונת. אלא שהצלחת הגברים בתחומים אלו אינה נובעת מהחלטות מערכת הבריאות.
ההחלטה במה להשקיע ואיך לטפל בחולים היא החלטה אתית וכלכלית לא קלה. החלטה זו אינה החלטה בלעדית של הרופא הניצב מול החולה אלא החלטה של המערכת הפוליטית כולה. החלטה שאינה תלויה במספר הרופאים הגבוה בארץ (367 לכל 100,000 נפש), לא במספר הגדל והולך של הרופאות במערכת, וגם לא בהוצאה הלאומית לבריאות, אלא רק בסדרי העדיפויות של המדינה.
