ישראל התקדמה באופן חלקי מאוד בלחימה נגד סחר בבני אדם. בשנת 2001, ישראל קיבלה הדירוג הנמוך ביותר עבור מאמציה להיאבק בסחר בבני אדם, ואוימה ע"י מזכירות המדינה האמריקנית בסנקציות כלכליות. מאז, ישראל עשתה צעדים משמעותיים לשינוי מדיניותה בנושא. ישראל העבירה חוק אשר קבע עונשי חובה לסוחרים, והכנסת קיימה מושבים מתמשכים של ועדת חקירה מיוחדת בנושא הסחר בנשים בראשותה של ח"כ זהבה גלאון.
אך ניתן, וצריך לעשות יותר. יש להקדיש משאבים משמעותיים בתחומי המניעה, ההגנה וההרשעה. יש להורות לשוטרי משמר הגבול למנוע את ההברחה של הקרבנות מעבר לגבולות. יש להכשיר את הצבא ומשטרה בזיהוי קרבנות, ובהגנתן עם איתורן. יש לצאת במערכה תקשורתית-ציבורית לחינוך האזרחים אודות תופעת העבדות המודרנית בכדי לבטל את הביקוש לה.
בשנה שעברה ביקשה ארה"ב את תגובת ישראל לממצאים החמורים, לפיהם עולה כי בשנת 2003-2004 חלה הידרדרות נוספת בטיפול המדינה בנושא סחר בבני אדם המתבצע בתוך ישראל. ישראל השיבה לארה"ב באמצעות משרד המשפטים כי "אמנם ישנם מקרים חמורים של ניצול עובדים זרים ואף מקרים בודדים שאפשר להגדירם כסחר למטרות עבודה אך הם אינם עונים להגדרת החוק האמריקני של סחר חמור בבני אדם".
ארה"ב לא אהבה את התגובה והודיעה :"עמדת ישראל נדחתה על-ידי האמריקנים" עוד הודיעה ארה"ב למשרד החוץ הישראלי כי: "לארה"ב אין ספק שיש סחר בבני אדם בישראל".
הכחשת ישראל בתגובה לדוח מחלקת המדינה של ארה"ב כי אין סחר בבני אדם בישראל, גורמת נזק כבד למעמד הבינלאומי של ישראל. גם השנה כבר שמענו מהשר גדעון עזרא ומצמרת המשטרה כי: " המשטרה ניקתה את הרחובות ולא נותרו אלא מאות בודדות של קורבנות סחר". תסמונת בת-היענה המסתירה ראשה בחול וחושבת שהבעיות נעלמו, מדאיגה ביותר. ארגוני הקואליציה למאבק בסחר בנשים יעידו מפעילות השטח היומיומית שלהן כי אומנם פשיטות המשטרה הביאו לסגירת מכוני ליווי רבים אך הפעילות פשוט עברה לדירות פאר דיסקרטיות הפזורות בכל רחבי המדינה.
על-פי נתונים שנאספו עד כה עולה כי מספר הנשים הנסחרות בישראל מוערך בכ 3000, כל אחת מהן מחויבת לעבוד ע"י הסרסור בממוצע 13 שעות עבודה ביום במשך 360 יום בשנה. התשלום הנגבה מהלקוח הישראלי מגיע ל 600 ש"ח. ההערכה היא כי שוק הסחר בנשים מגלגל לכל הפחות 8,424,000,000 מיליארד ש"ח.בשנה.
עו"ד אורי קידר המייצג את מטה המאבק בסחר בנשים-עצו"ם אמר בתגובה לדוח החדש :" על ישראל לנקוט יד תקיפה נגד מפעילי בתי בושת, להדק אכיפה נגד הברחות הנשים דרך גבול מצרים ולהחמיר את הענישה על עבירות סחר בבני אדם וסרסרות, במסגרת מאמץ לאומי מרוכז יש לגייס גם את ציבור השופטים שאינם נוקטים יד נוקשה דיה נגד סוחרי אדם בישראל, עובדה היא כי ממוצע הענישה אינו מרתיע את העבריינים ".
מדינת ישראל הינה מדינת יעד לסחר בבני-אדם. נשים וילדים מובאים למדינה בכל שנה להיות מנוצלים כ"עבדים מודרנים". הפושעים האחראים הינם חלק מתאגידי פשע הניזונים מחולשתם של קרבנותיהם ללא התייחסות לזכויות אדם בסיסיות ולחירות שלהם.
היקף הסחר בבני אדם בישראל הוא גבוה באופן מדאיג. עקב האופי החשאי של התופעה, לא ניתן לדעת במדויק כמה קרבנות נמצאים במדינה בכל רגע נתון. מכל מקום, גורמי ממשל מציינים שלמעלה מ-3,000 נשים נסחרות לישראל, כאשר רוב הארגונים הוולונטאריים נותנים אמדן גבוה בהרבה.
כמעט כל קרבנות הסחר בנשים בישראל באות ממדינות ברית המועצות שלעבר. מדינות מקור כוללות את מולדובה, אוזבקיסטאן, רוסיה, אזרבייז'אן ואוקראינה, מדינות אשר נשים אלו מחפשות לברוח מהן ומחיי מחסור איומים.
רוב קרבנות הסחר בנשים נכנסות לישראל דרך גבול ישראל-מצרים. הן מועברות מעבר לחצי האי סיני ולתוך ישראל על-ידי מבריחים בדואים, אשר מביאים אותן אל "רוכשים". בישראל, הקרבנות לרוב נמכרות שוב ושוב לסרסורים ולמנהלי בתי בושת אשר מכריחים אותן לעבוד בתנאי עבדות קשים. בכל שלב של התהליך הנשים מנוצלות ועוברות התעללות, ולעיתים קרובות נאנסות, מוכות ומורעבות.
