כבר שנים ששכחו אצלנו ציונות מהי? ההתגייסות בכל מערכות השלטון להתקפלויות ולנסיגות מצליחה להשכיח, מדוע באנו בכלל לא"י ומה אנו עושים כאן?
הציונות היתה שאיפה לחזור לא"י כדי להקים בה את מדינת היהודים. את המושג ציונות טבע הסופר בירנבוים בשנת 1893 בהסתמכו על הכיסופים לציון, היא ירושלים, שלא נשכחה מלב העם, מאז חורבן בית שני ואובדן הקיום הריבוני בא"י בעקבות מרד בר כוכבא, בשנת 135 לספירה.
העליות לא"י נמשכו במשך כל הדורות, ותנועת חובבי ציון, שפעלה בסוף המאה ה- 19, ראתה את עיקר תפקידה בהקמת מושבות וישובים בא"י, כתשתית לאוכלוסיה גדולה שתתיישב בארץ ובחיזוק החינוך היהודי הלאומי.
הדעות בציונות נחלקו בשאלות של מדיניות ומעשיות בענייני חברה, דת ורוח. וכך צמחה הציונות הרוחנית שנושא דגלה היה אחד העם שסבר שא"י תוכל לשמש מורה דרך רוחני. הציונות הדתית, שבקשה להבטיח את קיומן של דת ומסורת בישוב המתחדש. הציונות הרוויזיוניסטית, שמייסדה זאב זבוטינסקי דרש מדיניות תקיפה כלפי השלטון הבריטי ואי ויתור על עבר הירדן המזרחי, שאותו קרעה בריטניה מא"י ב- 1920. והציונות הסוציאליסטית, חוגים שנכללו במה שנקרא מאוחר יותר א"י העובדת.
בשאלות רבות נחלקו, אולם אחידות דעה היתה בעקרון החשוב של עשייה ובניה בא"י, אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה, שרו העולים. מה בעצם נותר מכל זה?
אם פעם דברו על עליה, התיישבות, ביטחון... היום אין עליה, אין התיישבות, אין ביטחון. יש רק עיסוק מרכזי, אובססיבי, הזוי, לא מובן - מה מפנים, מה הורסים, איפה מגרשים, מי הבא בתור?
מעלות שחר עד ליל, מכריזים מומחינו לענייני עקירות, כי הציונות שבקה חיים! עם ישראל כבר אינו צריך לבנות עוד את מולדתו, היום הוא נדרש למשימה הפוכה - להרוס ולגרש יהודים כהמשך לגירוש מחבל עזה, להפוך את ארץ ישראל הפורחת לעיי חורבות.
עוד לא יבשו הדמעות, עוד לא הגלידו הפצעים, עוד מהדהדים דברי מבקר המדינה כי, פשע, פשע ,פשע, התבצע כנגד תושבי גוש קטיף וכבר חושבים על הפשע הבא. העקורים נזנחו, לא טופלו, איבדו בית, מקור פרנסה, עבודה והם נעים ונדים, ללא עתיד ואלה מבקשים עוד!
תמיד יש להם פטה מורגנה של חלון הזדמנויות חדש ואני חשבתי שלא נותרו דלת וחלון שהרוח לא שיברה. הלא בלי חברון, הר הבית וירושלים, נישאר בלי ציונות ובלי ציון, רק עם תל אביב, ואיזה קשר יש לנו אליה?
אם פעם אמר יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר: "על כל חודש של שקט נוריד התנחלות או שתיים", אמר השבוע חברו מאותו הכפר אבי דיכטר: "אם החמאס לא ישתנה נצא חד-צדדית", שטחים תמורת טרור! ואיך מגיב על ההכרזות נציג החמאס? הוא בחור טוב, הוא אינו מתכוון להפריע. הוא לא מתנגד, כך אמר, שנצא אפילו מתל אביב ומכל שטח של "המולדת הפלשתינית".
הוא וחבריו אינם נבהלים מהאיומים של היהודים, כי יגרשו את עצמם: אם כדי להביא את השלום לא די בגירוש יהודי קטיף, אז נגרש מיהודה ושומרון חד-צדדית, לא מספיק, את יהודי ירושלים, לא מספיק, תקבלו בכוח את זכות השיבה, לא מספיק, קחו את רמלה, לוד, חיפה, לא מספיק, נגרש יהודים לאירופה, רק תעשו שלום. וגם לאחר כל זאת, לא יהיו מוכנים הערבים להבטיח את סיום הסכסוך.
מפלגות המדברות על פינויים ועל פירוק ישובים, על כל מה שהפוך מציונות, האם הן עדיין נחשבות מפלגות ציוניות? אם כן, הרי שגם ערפאת וגם החמאס הם ציונים גדולים, הם אמרו אותו דבר- צאו מכאן.
עליית היהודים ארצה נקראה בפי הערבים הפלישה הציונית והתשובה שלנו היתה, בכל מקום שבו אירעו רצח וטרור - תקומה ובנייה. כך גם קמו ישובים כמו קריית שמונה, מעלה החמישה, משמר השבעה וכו'.
כאשר אומרים בכירי המפלגות שאנחנו נקבע את גבולות הקבע בעצמנו, איך זה? האין גבול חייב להיות מוסכם בין שני הצדדים? איך אפשר לקבוע את הגבול לבד? ומי ינהל איתנו משא-ומתן כאשר מראש מכריזים שמתקפלים מהכל. האם היתה פעם עמדה שלא נסוגונו ממנה, כאשר הצד השני חותר בנחישות ובסבלנות אל מטרתו. הערבים מעולם לא אמרו שמסתפקים בחזרה אל הקו הירוק, צריך רק להקשיב להם, הם אינם מדברים על פשרה אלא על 'צדק מוחלט', זה עניין דתי מבחינתם כשהם אומרים כל פלשתין שלנו! אם ניסוג, לעולם לא נגמור עם זה. תמיד תהיינה דרישות חדשות.
מפלגות כקדימה והעבודה שתוכניתן מבהירה, כי הן רחקו שנות דור מהציונות, שמצע אין להן, מלבד תוכנית הרס וחורבן עבור המתנחלים, יגרמו לכל הנותן להם את קולו, לקרוא תגר על הציונות, על ההתיישבות, על ארץ ישראל ובעקיפין לבצע את השאיפות של אש"ף והחמאס. איש לא יוכל לרחוץ עוד בניקיון כפיו ולומר- "לא ידעתי", כי הפעם הכתובת מתנוססת על הקיר.
קדימה כדרכן של מפלגות כמותה תהיה ארעית, קיקיונית ותחלוף לה, אולם האסון שהיא תמיט על המדינה, מי יישורנו?
בשעה זו חייב כל אחד לתת יד לבלימת הרכבת הדוהרת אלי תהום: אם הוא רוצה לחיות בארץ ישראל, אם הוא רוצה להיות עם חופשי בארצו, אם הוא רוצה להיות בכלל.