סערה זוטא עוררה תשובתה של עו"ד נירה משרקי, מפרקליטות ת"א, כאשר כתבה בתשובה בעניין תביעת נזיקין של פלשתיני ממזרח ירושלים, שהוגשה ע"י "המוקד להגנת הפרט", כי המוקד ביחד עם ארגון "בצלם" - עובדים עם "מכפישי" מדינת ישראל, כוחות הביטחון, ברחבי העולם ובארץ וגורמים נזק למדינה ובכך מסייעים לאויבי המדינה.
מאמר המערכת של עיתון הארץ מיום 8.3.06, כמעט התעלף מהגילוי הנוראי, שיש הד נרחב לדעה שהושמעה בתשובתה של עו"ד משרקי, בציבור הישראלי. לטענת המאמר, הכותבת לא מבינה דמוקרטיה מהי, והארגונים האלה מצילים את כבודה של המדינה.
ובכן, אם להשיב בפתגם עממי מקובל הידוע, אם אלה מצילים את כבודה של המדינה "אז מוחל טובות". ארגונים אלה, כמו: בצלם, רופאים לזכויות אדם, יש דין, תיעוש המוקד להגנת הפרט - יש להם ללא ספק כוונות טובות ומטרות שניתן להזדהות איתן, אבל ברוב להיטותם וברוב צדקנותם ועצימת העיניים שלהם, התמונה המצטיירת מדיווחיהם, פעולותיהם ומלחמתם, היא חד-צדדית, לא מאוזנת, לא אובייקטיבית, ואי לכך התוצר הסופי שלהם, הוא הזדהות עם הפלשתינים ומכפישי ישראל בארץ ובחו"ל.
ללא ספק, הנזק שהם גורמים לתדמית המדינה, לתדמית כוחות הביטחון בחו"ל ובארגונים בינלאומיים, הן בדיווחים שלהם והן בהשתתפות בכנסים, סמינרים והסברה בקרב סטודנטים וארגונים שונאי ישראל - הוא בעל משקל לא מבוטל.
מי שעוקב אחר ארגונים אלה משך שנים, קורא את דיווחיהם בכתב ובע"פ ושומע את ראשיהם מתראיינים בתקשורת, לא יכול שלא לתמוה, מאין השנאה המבעבעת שלהם למדינה, מוסדותיה, ממשלתה וכוחות הביטחון.
אילו היו ארגונים אלה מציגים ברבי שיח או בדוחות שלהם, תמונה מאוזנת ומצביעים על ליקויים, חריגות, פגיעה בזכויות אזרח, ביורוקרטיה מיותרת, תוך דגש על עוול ועיוותים שנעשים לאוכלוסיה הפלשתינית מול הסבל של אזרחי המדינה, השכול, הפיגועים, הפגיעה בחפים כמו ילדים, זקנים ועוברי אורח תמימים, אוטובוסים מתפוצצים ומסעדות עולות באש. אילו כך היו פני הדברים, ניתן היה להתמודד ולהתווכח, אבל כאשר הבעיות הביטחוניות שישראל נתקלת בהן, הסיבות שמביאות את כוחות הביטחון, להקים מחסומים, להתעקש על בדיקות קפדניות, להקשיח נוהלים, לסגור דרכי גישה וכבישים, לא מקבלות התייחסות רצינית, כל הגישה שלהם והדוחות שלהם מקבלים גוון חד ממדי, לא אמין ומטעה.
כאשר הציבור בארץ ובעיקר בחו"ל, שהוא מטבעו כבר מוטה נגד המדינה, ניזון גם מעובדות ואירועים חד-צדדיים, התמונה האנטי ישראלית ברורה. כאשר לארגונים אלה מצטרפים גם אמנים ואקדמאים ישראלים, שמכפישים ומשמיצים את המדינה וממשלתה, לא פלא שתדמית ישראל בעולם נפגעת, האנטישמיות גואה, והשמן למדורה בא מתוכנו, מאזרחינו.
ובכן, כדאי להזכיר לעיתון הארץ ובמיוחד לשני הכותבים על הפלשתינים, כי הניסיונות של ישראל לסגת מהכיבוש, לסגת מיו"ש ובעיקר ממרכזי האוכלוסיה הפלשתינים, הסתיימו במפח נפש, בהגברת הפיגועים, מתאבדים, ירי על תנועת ישראלים בכבישים, וכמובן פגיעה קשה בחיי אדם.
כדאי גם להזכיר, כי במחסומים הרבים הקבועים, ניידים ומחסומי פתע - נתגלו נעצרו עשרות מפגעים עם נשק וחומרי חבלה, שיועדו לפיגועים ביו"ש ובישראל.
במחסומים הנ"ל, נעצרו אמבולנסים פלשתינים עם חומרי נפץ, כולל חשודים ומבוקשים, שניסו להעביר ולהסתיר בחסות הסהר האדום. במחסומים אלה, נתגלו נערים, ילדים ונשים, חלקן בהריון, עם חומרי חבלה. אישה שהציגה עצמה חולה ומסכנה, פוצצה עצמה וגרמה למספר הרוגים מבין חיילי צה"ל במחסום ארז בעזה, מאחר וריחמו עליה ולא בדקו ועיכבו אותה בהתאם לנוהלים.
אין שום חידוש בטענה שהכיבוש מאלץ את כוחות הביטחון לבצע פעולות ונוהלים שיש בהם כדי לפגוע באוכלוסיה אזרחית, שרובה לא עוסקת בפעילות חבלנית, כהכרח צבאי ביטחוני, אך מאידך אותה אוכלוסיה, על-פי כל הסקרים והמבינים והפרשנים, גם לא מתנערת, מהמאבק המזויין, ומהפיגועים בישראל כחלק מהאידיאולוגיה של חמאס, ג'יהאד, חיזבללאה.
החיילים במחסומים לא נועדו ולא הוכשרו לתפקידי שיטור וטיפול באוכלוסיה אזרחית ולכן לא פלא שיש חריגות עיוותים, עקשנות ועצימת עיניים, תוך תגובות מרגיזות ומיותרות.
הדמוקרטיה הישראלית, החברה הישראלית, לא נמדדת באמות המידה של הארגונים המפורטים לעיל, ולכן לא הם צריכים להיות ואינם בפועל, המביאים את הכבוד למדינה - אולי להיפך.
רק במדינת ישראל הדמוקרטית, הליברלית והנאורה יכולים חברי כנסת מטעם הציבור הערבי, לעמוד על דוכן הכנסת לפגוע ולהשמיץ את ממשלת ישראל ומנהיגיה. רק בישראל, יכולים ח"כים לנסוע בעולם הערבי ובארצות אויב, כמו סוריה, לבנון, להיפגש עם אויבי ישראל ומבקשי נפשה ושואפי השמדתה, ולצאת נקי מהמסעות האלה, תחת המטרייה של חסינות חברי הכנסת או עקרון חופש הדיבור והעשייה.
רק בישראל, ניתן להשיג אישור מבג"צ להציג סרט בנוסח ג'נין-ג'נין, שכולו שקרים, עיוותים, השמצות, תחת המטריה של חופש היצירה.
אז נכון שעו"ד משרקי, כמייצגת את המדינה, לא היתה צריכה להביע עמדה זו במסמך רשמי, אך הטעות היא בטקטיקה לא בתוכן ועל כך נתבשרנו, שהיועץ המשפטי לממשלה מבקש לערוך בירור משמעתי ולתקן את התשובה של המדינה.
כעניין של עיקרון, הגיעה העת שהמדינה וגם בג"צ יהיו יותר רגישים לעקרון של זכות העם היהודי, לחיות בארצו, לשמר את ביטחונו ולהעדיף את ביטחון העם והמדינה על העקרונות האוניברסאליים. והיה ותשקוט הארץ 40 שנה - ניתן יהיה אולי לשנות את סדר הקדימויות, אבל עד אז בטחון המדינה, קיומה ושרידותה, כמדינה דמוקרטית יהודית ציונית גובר על כל עקרון אחר.