רחבעם זאבי נפל חלל במלחמה. לא היו אלה אוהביו או יריביו שהרגו אותו. היו אלה פלשתינים שהוא הכריז עליהם מלחמת חורמה, שראה בהם בני מוות חסרי זכויות, וטען שאם מישהו מהם, אפילו שוטר, יעז לעצור אותו במחסום, או חלילה לדרוש ממנו תעודות, הוא רחבעם זאבי ירה בו מייד.
רחבעם זאבי החזיק דרך קבע את דיסקית הלוחם על צווארו. לכן רחבעם זאבי נפל במלחמה שהוא נטל בה חלק נכבד והיה צריך לצפות כי גם בצד שלו יהיו נפגעים.
כמובן שיש רבים הסבורים כי אין ביננו ובין הפלשתינים מלחמה, מפני שבמלחמה יש שני צדדים, והפלשתינים בעיני רבים אינם צד בכלל, הם כלום, הם מיותרים כאן. אבל מה לעשות, גם אם אתה מתייחס למישהו כאל כלב מצורע ואתה בועט בו ומכה בו עליך לצפות כי שהוא ינשך ויכאיב לך.
כן יש פה הרבה בכיינים, ברגע שאנחנו סופגים מכה פורצים ביללות. אנחנו יכולים להרוס 3,000 בתים בעזה ולא להרגיש כלום, אבל מספיק שגג אחד נהרס בשדרות מרקטת קסאם מייד פורצת פה קינה ובכיה.
רחבעם זאבי הנהיג בשנות השבעים מרדפים כנגד מחבלים. על-פי פרסומים בעיתונים חיסלו יחידות צה"ל את המחבלים גם לאחר שהם התפרקו מנשקם ונכנעו. אם כך הרי זה פשע מלחמה. הוזכר גם באותם פרסומים שאחד החיילים שהשתתפו באותן פעולות היה שאול מופז. פרסום חמור שכזה חייב הכחשה. אבל לא שמענו שום תגובה בנושא. ואם מישהו חושב שבכך הנושא נעלם, טעות בידו, יום אחד הוא יצוץ שוב.
ויש גם כאלה שחושבים שלהרוג אנשים שהניחו את נשקם ונכנעו זה לא פשעי מלחמה מפני שאלה היו מחבלים פלשתינים. מי שרוצה שיחשוב כך. רק שלא יילל פתאום כשרוצים באנגליה לעצור קצינים ישראלים על חשד לפשעי מלחמה.
נכון, המערב צבוע ומתחסד. אז גם אנחנו צבועים ומתחסדים. ואם אנחנו רוצים להיות כאלה שלא נבכה ולא נתבכיין ולא נחשוב שכבודנו, כמו כבודו של רחבעם זאבי, יותר נישא ויותר נקי מכבודם של אויביו.
