בסרטו המעולה של רומן פולנסקי "ציינה טאון" קיימות מספר סצנות שנחרתו בזיכרוני. הראשונה שבהן הנה הדיאלוג המתקיים בין החוקר הפרטי למיליונר הקשיש וחסר המעצורים הנחקר על ידו. המיליונר שואל את הבלש מה הוא יודע עליו, והבלש עונה לו כי הוא יודע שהינו איש עסקים ידוע ומכובד.
בוודאי שאני מכובד, עונה המיליונר, אני קשיש. גם בניינים, זונות ופוליטיקאים נחשבים למכובדים אם הם מצליחים להחזיק מעמד מספיק זמן.
ובהמשך מתרה המיליונר בבלש המתעקש לחקור: לך אולי נדמה במה אתה מתעסק, אבל תאמין לי, אין לך שמץ של מושג. המשכה של העלילה מגלה לבלש כי באמת אין לו שמץ של מושג. הסודות האפלים והרוע המסתתר מאחורי חזית המכובדות הם רבים ואפלים מעבר למה שיכול היה להעלות בדעתו. בסוף הסרט נותרות שאלות רבות ללא מענה, ורק דבר אחד מבהיר הבמאי לצופה: הרוע חזק הרבה יותר ויש לו קשרים ועמדות השפעה בצד חוסר מעצורים ובסופו של יום הוא המנצח.
ביום חמישי (16.3.06) שמעתי ראיון עם הבורר, השופט (בדימ.) יעקב מלץ. מי שצפה בראיון הבין בבהירות כי אם בכלל חש שופט מאוים בקשר להליך הבוררות, הרי שתחושה זו מופנית דווקא כלפי חברת הביטוח כלל ועוצמתה הדורסנית. הפסדה של כלל בהליך הבוררות סיפק לנו הצצה נדירה מעבר לפרגוד המכובדות. אנו נוכחים לדעת כי אנשי העסקים המכובדים נכונים לעשות הכול כדי להביא לביטולו של פסק הבורר, וכפי שכתבתי ברשימה קודמת, בתחילת הפרשה, כלל נכונה בכל דרך להפעיל מערכת לחצים חיצונית על מערכת המשפט ולנקוט בכל אמצעי על-מנת להביא לביטולו של פסק הבורר.
מתוך עיסוקי המקצועי למדתי לדעת כי על שופטים מסוימים דימוי המכובדות של גופים כמו חברות הביטוח ובנקים עובד, ואלו הם השופטים אשר בדרך קבע נוטים חסד לארגונים גדולים וממוסדים, הנתפסים בעיניהם כגופים מהוגנים הפועלים על-סמך עקרונות וכללים, בניגוד משווע לפרט החמדן, המתחזה, המוכן לכל שקר על-מנת לזכות בטובת הנאה, או להיחלץ מעונש.
כמו הבלש בסרטו של פולנסקי: גם אנחנו למדים כי בין חזות המכובדות למציאות אין כל קשר. הארגונים הדגולים והמכובדים מופעלים על-ידי בני אדם פרטיים, ותאוות הממון של מנהלי ובעלי כלל אינה פחותה מזו של אחרון לקוחותיהם. ההבדל מתבטא רק ביכולתה של כלל לגייס לטובת מאבקיה אמצעים, שהפרט אינו יכול לגייסם ואף היה נרתע מלעשות בהם שימוש.
השופט שידון בבקשה לאישור/ביטול פסק הבורר שניתן בבוררות בין כלל לאלי ארוך כבר יודע בוודאי כי תפקידו וחסינותו לא יהוו מחסום בפני חברת כלל, ואני מניח שהאיומים הבלתי ישירים כבר נקלטו והובנו. יש לי תחושה כבדה כי כמו הבלש בסרטו של פולנסקי: אין לנו שמץ של מושג על היקף כוחה ועוצמתה של כלל וככול הנראה עדיף לנו גם שלא לדעת.