נתחיל מנקודת המוצא: עם ישראל איננו עם ככל העמים, ומדינת ישראל איננה מדינה ככל המדינות. יש מיליונים שרוצים להכחיד אותנו, ויש מאות מיליונים שיושבים בטריבונה ומעודדים אותם. לסיטואציה הזו צריכה להיות משמעות עצומה לגבי היחסים שלנו עם עצמנו. הסיכוי שלנו לשרוד לאורך זמן במרחב הגועש הזה (סליחה על הקלישאה), תלוי בגיבוש הסולידריות בינינו. חורבן בית רביעי - לא יהיה...
יש ברגים רבים שחובתנו לחזק - אחרת נתפרק. אחרי ששרון התעלם פעמיים מתוצאות הקלפי, חשוב לרענן את מה שמכונה "הסכמה על כללי משחק". ניסיון של יחידים או קבוצות, לצבור יתרונות באמצעים פסולים, מעורר זעם בקרב אלה שמקפידים על כללי המשחק: בכל מקום, בכל נושא, ובכל משחק.
שורות אלה עניינן חלוקה הוגנת ו/או צודקת של השכר במדינה. אומרים לנו ששינוי חוק שכר מינימום כמו שדורש עמיר פרץ, ימוטט מפעלים, ויגרום לפיטורי אלפי עובדים. אני מבין את ההיגיון הכלכלי שעומד מאחורי הטענה הזו, ואין בדעתי להצטרף לזעקתו המניפולטיבית של יו"ר העבודה.
אבל איזה הסבר יש לאלה המשלמים לעצמם משכורות עתק החורגות מפרופורציות באופן מנקר עיניים, ומעורר קינאה, ניכור וזעם? השאלה הזו לא מכויילת לסקטור העסקי, שם כל אחד יעשה כרצונו. אני מתכוון לסקטור הציבורי. ואם ממש לדייק אז בחברות הנסחרות בבורסה.
לדוגמא: (עיני לא צרה) עלות שכרו של מי שמכהן כיו"ר בנק הפועלים שלמה נחמה (בשנת 2004), היתה קרוב ל...קחו אוויר!... שבע מאות חמישים אלף ש"ח לחודש!!! וכאילו כל זה לא מספיק, אז בשבוע שעבר נתבשרנו, שהוא מכר את חלקו ב"אריסון אחזקות" ("מתנה" שקיבל מטד אריסון) בסכום כולל של... קחו עוד פעם אוויר!... בשש מאות מיליון ש"ח. ומי המטורף שמשלם את הר השקלים הזה? הציבור.
64.2% מהמניות של בנק הפועלים מחזיק הציבור. כמעט שני שליש. בעלת זכות הניהול, חברת "אריסון אחזקות" מחזיקה בסה"כ 16.4% מהמניות. אם מוסר היא לא מילה גסה, איזה היגיון עומד מאחורי שכר של מאות אלפי שקלים לחודש?
שלמה נחמה הוא מהמשתכרים הגדולים במשק הישראלי, אבל הוא לא היחיד. ישנם רבים - חלקם אפילו מנהלים חברות מפסידות, שעלות שכרם מגיעה למאות אלפי שקלים החודש.
עם כל הכבוד, מה יעשה שלמה נחמה (ומנהלים אחרים) אם המזגן בלשכתו יתקלקל? בקיץ מתחת חליפתו היקרה, הוא יזיע כמו סוס, ובחורף הוא ימות מקור. דהיינו, יש קשר הדוק בין היכולת שלו לתפקד, לבין טכנאי המזגנים. בלעדיו, הוא פארש. וכמה כסף יביא הביתה מתקן המזגנים? שבע-שמונה אלף ש"ח לחודש. אחוז אחד משכרו של נחמה.
אמרתי טכנאי מזגנים, והתכוונתי לכל אלה שיש להם קשר ישיר או עקיף עם מר נחמה: מוכר הדלק, סולל הכביש, השוטר, החייל, מתחזק הרמזורים, השוער בכניסה לבניין, הרופא בביה"ח, המלצר/ית הטבח, בקיצור כל העובדים במשק. יש קשר הדוק בין היכולת של סקטור אחד, ליכולת של סקטור אחר. כולם קשורים בכולם, וכולם מקבלים שכר זעום ביחס אליו. בלעדיהם, הוא לא היה מצליח לתפקד.
ובבקשה אל תספרו לי סיפורים על "היצע וביקוש". זה מתאים לעסקים בבעלות פרטית. אם מדובר בכסף ציבורי, המוסר צריך להיות מרכיב חשוב בשכר. צדק היא לא מילה גסה. כמו שאמרתי - שלמה נחמה לא לבד. דוגמא נוספת: יצחק פטרבורג, מנכ"ל סלקום בשנים האחרונות. עלות שכרו של האיש הזה בחודש, קחו אוויר עוד פעם... כמעט מיליון ש"ח. והוא בכלל רופא ילדים במקצועו.
קראנו בשבוע שעבר רשימה ארוכה של מנהלים עם משכורות עתק. כולם חוגגים על חשבון הציבור. אומרים לנו שהעלאת שכר מינימום תזעזע את המשק - וזה נכון. אבל שכר מכסימום, לא רק שלא יזעזע את המשק, הוא אפילו יחזק כמה ברגים בסולידריות הגוססת שלנו. אסור שהיא תמות.
ומי יכול לכפות על החוגגים להסכים לתקרת שכר? רק יו"ר ההסתדרות עופר עיני. עם הכוח המצוי בידיו הוא יכול לאנוס אותם להסכים לשכר יותר צנוע (אפשר "להסתפק" במאה חמישים אלף ש"ח לחודש). יסרבו? יוריד להם את השלטר. שעה אחת של עלטה, תספיק להוריד להם את האסימון. ואלה מבין החוגגים שלא יסתפקו בתקרת השכר, שיפתחו עסק פרטי, וישלמו לעצמם כמה שהם רוצים.
נמאס להיות פראיירים: תקרת שכר מרצון, או שהתקרה תיפול עליהם/עלינו...
