הפלשתינים רצחו שר בישראל. הרוצחים מוצאים מקלט בכלא-נופשון על-פי הסכם הכולל את ישראל, הרשות הפלשתינית, הבריטים והאמריקנים. רוצחים נוספים שמצאו מקלט במוקטעה של ערפאת זוכים לאותו יחס.
במשך חודש מתנהלים דיונים, שישראל מודעת להם, ביחס לבטחונם האישי של "השומרים הבינלאומיים" על הכלא בהתאם להסכם. החמאס, שהוא כיום הרשות הפלשתינית בפועל, מודיע כי ידאג לשחרר את הרוצחים. ישראל מכינה תוכניות מגירה לפעול מיד ולפרוץ לכלא במטרה להעביר את הרוצחים לשליטתה. הפעולה אמורה להתבצע ביריחו, שהיא מבודדת יחסית, שאוכלוסייתה - "אוכלוסיית הקזינו" - עוינת הרבה פחות לישראל.
הפעולה מתבצעת בהצלחה בלתי מעורערת. התרוממות רוח, מלווה במקהלה קולנית ומצולמת של התקשורת סוחפת את העם - מוכה הטרור והקסאמים - והכבוד הלאומי ניצל. תשבחות אין ספור מורעפות על "הצבא החזק ביותר במזרח התיכון", על ההצלחה לפרוץ לכלא בתנאים האמורים. מ"מ רוה"מ מוכתר, בתופים ובמחולות, כמופת לממלכתיות ולנחישות, כאילו הצליח להפסיק את ירי הקסאמים היומיומי ולסלק את תשתיות הטרור. המפלגות לא טענו כי בחירת מועד הפעולה על-ידי הממשלה נעשה משיקולים של ערב בחירות, על אף זאת, כל כלי התקשורת עסקו ב"הדיפת" טענה זו, שכלל לא נטענה. כך חזרו הם לשבח את הממשלה ואת ראשה ואת "קדימה" המובילה אותה.
אודה ולא אבוש שגם אני חשתי התרוממות רוח והרגשת סיפוק שהצדק מנצח. הזדהות עמוקה היתה לי עם משפחת השר, רחבעם זאבי הי"ד.
לעומת זאת, מערכת הבחירות והתעמולה יחד עם ניצול פעולת יריחו בתוכה השביתו את שמחתי. נוכחתי שבסופו של דבר הולמים בראשי ומדרבנים אותי כדי להוביל אותי יחד עם שאר הבוחרים לדירים של "קדימה" בה מובטחים לנו כביכול "מכל טוב הארץ".
דבר אחד אינו מוטל בספק בעיניי, כי אנו מובלים לתחילת הסוף של המהות הדמוקרטית ו"קדימה" היא המחוללת כל זאת באמצעות קונסטלציה של שימוש בלתי דמוקרטי בשלטון ארעי, תקשורת מגויסת והתכנסות נציגי הרשויות אלי "המנצח" שכבר הוכתר על-ידם.
על מה מבוססת מסקנה זו:
1. חוסר המידתיות במשקל שניתן לפעולה ביריחו בהשוואה למשקל שיש לתת להמשך ירי הקסאמים, שרק במזל אין נפגעים (והלוואי שיימשך כך) ופעולות טרור אחרות עם נפגעים ופעולות טרור שמסוכלות.
2. באותו יום שהתבצעה הפעולה ביריחו אושרו על-ידי האמריקנים והאירופאים עוד 140 מיליון דולר לרשות החמאסית, עובדה הובלעה בכלי התקשורת שעברה על כך בקול דממה דקה. אין כלל דמיון ולא ניתן להשוות בין הכבוד הלאומי שניצל בפעולת יריחו לבין הביזוי הלאומי שבחיזור אחרי החמאס שיתן החלטה, חסרת ערך ואמינות כשלעצמה, שעליו להכיר בזכותה של ישראל להתקיים, שיפסיק את הטרור ויחסל את תשתית הטרור בעוד הקסאמים ופעולות הטרור הם עניין של יום-יום. כך מבקשים לתת הכשר לחמאס גם בעיני האמריקנים והאירופאים אשר מחפשים תירוץ להכיר בממשלת החמאס.
3. השימוש היומיומי בסקרים ובעיקר הדיון המתמשך והמייגע מסביב להם מוסיפים לקשר שקיים היום בין הון לשלטון גם את הקשר שבין סקר לשלטון. דיון זה תכליתו ותוצאתו לעודד את "תופעת העדר" להצטרף למנצח כביכול שכבר הוכתר בסקרים.
הדברים מגיעים עד לכדי אבסורד כאשר מתנהלים דיונים בכלי התקשורת על הרכבי הקואליציה כאשר המנצח כבר נקבע. אחד העיתונאים הפליג ואף כינה, ברית בין הליכוד והעבודה כ"תרגיל מגעיל" וסיכול רצונו של הבוחר. כל זאת כאשר ברית כזאת לא באה לעולם והיא יציר הדמיון של "קדימה", שהתקשורת משתמשת בה כדי לקדם את סדר-היום של "קדימה".
4. הרדיפה המבדרת של יו"ר ועדת הבחירות כנגד תשדירי הבחירות של המפלגות שאלמלא נפסלו אלה ע"י ועדת הבחירות, איש לא היה מרגיש בקיומם.
לעומת זאת שתיקתה המוחלטת של ועדת הבחירות על תעמולת בחירות יומיומית המתנהלת ברדיו ובטלוויזיה כאילו אלה מנוהלים על-ידי קדימה.
לדוגמא: סיקור "סולו" של תוכנית הנסיגה החד-צדדית מיהודה ושומרון נעשית על-ידי הרדיו והטלוויזיה באמצעות פרשנים אוביקטיבים כביכול. כגון: מי שהיה קונסול ישראל בניו-יורק, אלון פנקס, שלא צלח בבחירות מפלגת העבודה, או של תת-אלוף גלעד ממכיני תוכנית הנסיגה החד-צדדית מן המועצה לביטחון הלאומי וכיו"ב. פרשנים אלה יוצאים מגדרם כדי לשבח את התוכנית שאינם מוצאים בה פגם ורק יתרונות לעילא ולעילא, וקושרים כתרים למ"מ רוה"מ ולקדימה.
לעומת זאת יש עיתונאים ופרשנים ללא השתייכות מפלגתית, שחושבים אחרת, כגון ארי שביט, שפרסם בנדון מאמר בעיתון "הארץ". בניתוח מעמיק לא פחות מאשר הפרשנים הנ"ל, מגיע הוא למסקנה קשה שתוכנית זו היא תחילת הסוף של מדינת היהודים. עיתונאים ופרשנים כאלה, שאין להשוות את מידת האוביקטיביות שלהם לפרשנים הנ"ל מקומם נפקד בכלל בכלי התקשורת וכאילו כל "המומחים" והפרשנים תומכים בתוכנית הנסיגה של "קדימה".
דוגמא נוספת היא סרט התדמית כנגד בנימין נתניהו, שהוצג בערוץ השני בליל שבת הוא דוגמא ומופת להצגה מוטית, פרועה וחסרת איזון ומביישת את הערוץ, כאילו היה הוא ערוץ פרטי של "קדימה".
זהו מעשה התערבות בוטה של התקשורת במערכת הבחירות שאינה זוכה להתערבותה של ועדת הבחירות.
5. על כל אלה יש להוסיף את אשר פירטתי בהרחבה במאמריי "החזיר פושט טלפיו- 1 ו-2".
לבסוף, התנהלותו המתמיהה של היועץ המשפטי לממשלה, שמשום מה אינו מבחין בין עיקר וטפל ובשל כך הופך ל"עלה תאנה" למערכת בחירות בלתי דמוקרטית. בעוז רוח, כנגד חולים ומסכנים, עמד על כך שוועדת סל התרופות לא תתכנס 10 ימים לפני הבחירות.
נימוקים כבדי משקל היו לו, כשטען שזה לא יועיל לחולים, כיוון שהחלטת הוועדה היא רק בגדר המלצה למועצת הבריאות אשר עליה להחליט בנושא, וכי אין תקציב. יו"ר הוועדה פרופ' שני, הודיע שיכנס את הוועדה יום לאחר הבחירות, כאשר האיסור של היוע"מ לממשלה לא יהיה תקף. משמע, יום לאחר הבחירות יש כביכול ממשלה קבועה, יש תקציב וכינוס הוועדה כאילו יועיל לחולים. איזה היגיון אם כן היה שלא לכנס את הוועדה 10 ימים לפני הבחירות.
לעומת זאת, "שוחד בחירות" מובהק, הנעשה על-ידי "קדימה" באמצעות שר-החינוך הזמני עובר בשתיקה וללא התערבות היועה"מ לממשלה: שר החינוך הזמני מטעם קדימה הכריז ש"רפורמת דוברת" בטלה, לאחר שהגיע הוא ומנכלי"ת משרדו הזמנית להסכם עם ארגוני המורים על "רפורמה בהסכמה". לכל מי שאינו זוכר רפורמת דוברת, שספגה ביקורת, אושרה על-ידי ממשלה קבועה שבה שרי "קדימה" היו שותפים בכירים בה וזכתה לגיבוי מלא וחד-משמעי של רוה"מ אריאל שרון, שהקים את "קדימה".
כיצד שר זמני בממשלה ארעית בתקופת הבחירות מבטל החלטה חוקית ומחייבת של ממשלה קבועה??! הלזה ייקרא התנהגות חוקית ודמוקרטית?
אין להטיל ספק שארגוני המורים חושבים על שיפור החינוך בישראל. יחד עם זאת הם ארגון עובדים וכבר הוכיחו בימים אלה ש"אם אין קמח אין תורה". חלק מהשגות המורים כארגון עובדים לרפורמת דוברת היו קשורות לתיגמול שהיו אמורים לקבל. אין להעלות על הדעת שהגיעו להסכם עם המורים מבלי שגם ניתן להם לא רק "תורה" אלא גם "קמח". ארגון זה הכולל מאות אלפי חברים שהם גם משתתפים בבחירות שיתקיימו בעוד שבועיים - אין היועץ המשפטי לממשלה רואה בפעולה כזו פעולה בלתי תקינה שהיא שוחד בחירות ואינו מוצא צורך להתערב בה.
כל זאת יכלה "קדימה" למנוע לו שלחה את פרופ' אוריאל רייכמן (מועמדה לשר-החינוך) להציג את תוכניותיו בפני ארגון המורים כדי לשכנעם לתמוך בה. במקום זאת בחרה קדימה להשתמש בשר ארעי מטעמה ובמנכ"ל שהוא עובד מדינה לשנות החלטה תקפה כדי שארגוני המורים על מאות-אלפי חבריהם יתמכו ב"קדימה". התקשורת, ועדת הבחירות, היועץ-המשפטי לממשלה עוברים לסדר-היום על ניצול גס של שלטון ארעי לצרכים מפלגתיים.
מה לי מהיועץ המשפטי לממשלה, מוועדת הבחירות וממבקר המדינה. הציבור הוא שצריך להביע דעתו, ועליו להשתתף השתתפות מלאה בבחירות, להצביע לאחד הגושים ולא לשברי מפלגות ולהעניש את "קדימה" על כל מה שהיא חוללה ומחוללת ומחללת את הדמוקרטיה בישראל. בכך יוכיח הציבור ל"קדימה", שהוא אינו עדר ושאין לנהוג בו מנהג עדר באמצעות פרסומאים מצליחנים.
