רק לפני מספר ימים, ספג היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, סטירה קלה מבג"צ בנושא הצהרתו כי יש לפטר לאלתר את השר צחי הנגבי ממשרתו. ההצהרה ניתנה בתשובה לעתירה לבג"צ שהגישה התנועה לאיכות השלטון, ובו בקשה צו מבג"צ להורות למ"מ ראש הממשלה מר אהוד אולמרט לפטר את השר צחי הנגבי, בעקבות החקירה הפלילית המתנהלת נגדו.
העתירה, הסתמכה על הצהרתו של מזוז כי יוגש כתב אישום, ובכפוף לשימוע, נגד השר צחי הנגבי, בנושא המינויים פוליטיים שביצע במשרד לאיכות הסביבה בקדנציה הקודמת.
לעניין זה, כבר נדרשתי וכתבתי במאמר אחר, כי היועץ עשה בנושא זה שתי טעויות קרדינליות, המצביעות על כך שהוא מצהיר הצהרות ומחליט החלטות טרם זמנן וטרם ביסוסן המשפטי ובכך חוטא לתפקידו.
להזכיר, בראיון טלוויזיוני בנושא החקירה של מינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה, הצהיר מזוז, כי העביר את התיק לחקירת המשטרה, בציפייה ובתקווה שיוליד כתב אישום.
טעות מעין זו אסור שתיעשה ע"י יועץ משפטי, שהרי בהצהרתו הפומבית בנושא זה, הוא מאותת למשטרה, כי עליהם לחקור ולהמליץ על הגשת כתב אישום, ובאשר לעצמו הוא "מסנדל" את עצמו להבטחה ציבורית - הגשת כתב אישום.
טעות שנייה, לא פחות אפקטיבית, עשה היועץ כאשר הצהיר בתשובה לבג"צ, כי לדעתו יש לפטר את השר צחי הנגבי לאלתר, למרות שלא נערך עדיין "שימוע" שאושר על ידו, לא הוגש כתב אישום לבית המשפט וההליך המשפטי והפרוצדורלי לא הושלם. עמדה זו של היועץ למעשה מייתרת את מוסד "השימוע", או מבטלת אותו מעשית.
לא פלא, איפוא, שבג"צ נזף בעדינות ביועץ, הציע לו לזרז את "השימוע" ואז להגיש כתב אישום לבית משפט - אם ימצא לנכון.
מעשית, עם הגשת כתב אישום, על השר הנגבי להתפטר מהממשלה - בעקבות פסיקת בג"צ קודמת בפרשת השר דרעי וסגן השר פנחסי מש"ס.
כלומר: בג"צ אמר למעשה למזוז, אל תקפוץ מוקדם מדי, בטרם הנושא בשל, ואל תצהיר הצהרות בטרם זמנן. כאשר נכנס מזוז לתפקידו, כולם ציפו, שילד הפלא מנתיבות, שלא מזוהה פוליטית, לא מזוהה עם קליקה מסוימת בפרקליטות - יפעל נמרצות ובאקטיביות בשחיתות הציבורית והפוליטית, ויהיה לאימת המנהל הקלוקל.
בפועל, אין אומנם מחלוקת על ידענותו, יושרו וכוונותיו הטובות - אך הביצועים שלו בשטח ובמיוחד הטעויות הגסות בהתנהלותו הציבורית והתקשורתית, מצביעים אולי על חוסר בשלות מספקת לתפקיד נכבד ורם זה.
סמוך לכניסתו לתפקיד, בכנס עורכי דין גדול באילת, הצהיר בהרצאה מרכזית שנשא, כי הוא מבין לליבם ונימוקיהם של "סרבני השירות הצבאי" - נושא שהיה "חם" בעת ההיא.
לאחר שקמה סערה ציבורית ותקשורתית, לפיו הובן כביכול, שהיועץ תומך או מזדהה עם "הסרבנים" - שרובם היו סרבנים פוליטיים, אידיאולוגיים ולא סרבני מצפון - ניסה מזוז לתקן את פליטת הפה האומללה, ע"י הסברים שונים, והצהיר שהוא נגד סרבנות כעקרון ויש לנקוט כלפיהם ביד חזקה.
הצהרתו האחרונה, שיש לדחות את ההחלטה בדבר "סל הבריאות", כי היא יכולה להיחשב לכלכלת בחירות אסורה, היא החלטה אומללה, לא אמיצה, לא מבוססת דיה, הגורמת עוול וסבל למאות חולים המצפים למרפא ומזור מהוועדה. החלטה שמצטרפת לשורה הארוכה של פליטות פה, או חישובים לא נכונים של בעל תפקיד כה מרכזי במערכת השלטון.
לומר, על ועדת סל התרופות שהיא ועדה פוליטית, או תוצאותיה יהיו בעלי השלכה של כלכלת בחירות, היא בבחינת לעג לרש לחולה והוספת סבל מעשי, נפשי ופסיכולוגי בל ישוער ומיותר למאות חולים קשים.
הוועדה, שבה יושבים רופאים ונציגים מקצועיים ללא חלוקה מפלגתית, דנה בסוגיית סל הבריאות מהיבטים מקצועיים רפואיים וציבוריים, כדי להקל על סבלם ומצוקתם של מאות חולים קשים. איך אפשר לומר, על החלטות אלה, שהן בבחינת כלכלת בחירות, אתמה?
שהרי מדובר בבירור בכלכלת חיים ונקווה שזה לא יהפוך לקללת בחירות. אומנם נכון, מדובר בתקציבים, בתוספות לתקציב המדינה ואולי בחריגות ממנו, אבל זה עניינה של הממשלה או ועדת הכספים ולא של היועץ המשפטי לממשלה, וגם אם יש ריח של פוליטיקה או חשש לכלכלת בחירות, אין המקרה של "סל הבריאות", או תרופות לסרטן היכולות להציל נפשות בישראל - צריכים להיכנס לחישוב הפוליטי.
חבל שהיועץ, שעיני הציבור נשואות אליו בעניין התנהלות ציבורית משפטית נאותה של הממשלה, שריה וגופיה - לא בשל עדיין, לפי הדרכותיו והחלטותיו, לתפקידו המאתגר.
היום (21.3.06) דחה בג"צ את העתירות נגד היועץ המשפטי לממשלה וקבע שוועדת סל הבריאות תתכנס לאחר הבחירות. עם זאת, אסור להתעלם מהביקורת, ואי הנוחות שהשמיעו שופטי בג"צ על ההחלטה של היועץ, כלומר: מבחינה משפטית יבשה אולי צודק היועץ, אבל מבחינה אנושית מוסרית וחברתית - החלטתו אינה נבונה ואינה במקומה.
