בשנים האחרונות שכר הטרחה של עורכי דין בעבור טיפולם בעסקות מקרקעין הולך ופוחת, והמצב הגיע לכדי אבסורד מוחלט. שעה שמתווך מקבל שכר בשיעור של 2 אחוזים בעבור שירותיו, שירותים היכולים להסתכם במסירת הכתובת ללקוח, עורך הדין המטפל בעסקה מקבל שכר טירחה של חצי אחוז ובמקרים רבים אף פחות. אומנם, בתי המשפט קבעו, כי אין חובת התאמה בין היקף הטיפול המשפטי ובין גובה שכר הטרחה של עורך הדין, יהא שכרו זעום ככל שיהיה, אולם המצב הפך לא נורמלי.
חובות הזהירות הקונקרטיות של עורכי הדין, המטפלים בעסקות מקרקעין, אומנם לא נקבעו בדבר חקיקה, אולם בתי המשפט יצקו תוכן ספציפי בחובת הזהירות הכללית המוטלת על כל איש מקצוע בפקודת הנזיקין ויצרו, טלאי על גבי טלאי, בשורה של הוראות ופסיקות, מדריך מפורט המורה לעורכי הדין כיצד עליהם לנהוג בבואם להשלים עסקת מקרקעין. וכך, במרוצת הזמן ובחסות ההלכות החדישות של בתי המשפט הפכו עורכי הדין לפוליסות ביטוח מהלכות של עסקות הנדל"ן.
כך, לדוגמה, הטילו בתי המשפט חובה על עורכי הדין לבדוק בכל עסקה את תיק הבניין, את תיק הבית המשותף של הנכס ואת המצב התכנוני של הנכס וזאת בנוסף לבדיקות השגרתיות בלשכת רישום המקרקעין, במנהל מקרקעי ישראל ובשאר הרשויות הרלוונטיות. במקרים מסוימים אף חייבו את עורכי הדין להפגין כישורים של חוקרי משטרה ולגלות תעודות זהות מזויפות, שלא לדבר על הבקיאות המופלגת בענייני מיסוי מקרקעין הנדרשת מכל עורך דין המייצג רוכש או מוכר של דירה.
במקרה מסוים ספג עורך דין ביקורת מבית המשפט וחוייב בפיצוי לקוחו, על שלא טרח לדאוג לכך שהלקוח יקבל שלושה פטורים בגין מכירת דירות מגורים. הגם ששכר הטרחה באותה עסקה הסתכם ב- 300 דולר בלבד, לא רשאי היה עורך הדין שלא לטפל בדיווח למס השבח ולהותירו לטיפולו של הלקוח.
על-מנת לענות על דרישות הפסיקה לעניין חובת הזהירות בעסקה של רכישת דירה יד שנייה או רכישת מגרש לבניית יחידת מגורים, על עורך הדין להקדיש לפחות שבועיים לבדיקות שונות. מאחר ומדובר בדרישות שציבור עורכי הדין אינו יכול לעמוד בהן, מבחינת הזמן שהבדיקות גוזלות ומבחינת הנטל הכלכלי שבהן, נמצאים עורכי דין רבים "מתרשלים", עד כדי כך שלמעלה מ- 80 אחוז מתביעות הרשלנות כנגד עורכי הדין עניינן עסקות מקרקעין.
עורכי הדין יכולים להפנות לקוחותיהם לבדיקות של אנשי מקצוע, דוגמת שמאי מקרקעין, מהנדסי בניין או אדריכלים, אולם בדרך כלל ציבור הלקוחות אינו מעוניין להגדיל את הוצאותיו ומעדיף להסתפק בפתרון הזול: תשלום של כחצי אחוז לעורך הדין המכסה את כל דאגותיו ומעניק מעין פוליסת ביטוח שתדאג לפצותו בעת הצורך.
ציבור עורכי הדין אינו יכול להשלים עם תופעה זו, שללא ספק תוליד מקרים נוספים של רשלנות מקצועית. ראוי ורצוי לקבוע שכר טירחה מינימלי בעסקות מקרקעין, אשר יאפשר לעורכי הדין מחד-גיסא להסתייע בשירותיהם של בעלי מקצוע ולספק שירות מקצועי ללקוחות, ומאידך-גיסא להוריד מציבור עורכי הדין את הנטל הכלכלי הכרוך בביצוע הבדיקות הנדרשות. העלויות והאחריות חייבים להיות מאוזנים, שאלמלא כן ייפגע ציבור הלקוחות, כמו גם ציבור עורכי הדין.
קיימים אומנם מקרים שבהם נתונים עורכי הדין ללוח זמנים לחוץ, המוכתב על-ידי לקוחותיהם, החוששים שכל עיכוב בביצוע העסקה ישמיטה מידם, אולם הפתרון במקרים שכאלה יהיה בהחתמת אותם לקוחות על כתב ויתור מביצוע הבדיקות, באופן שיפטור את עורכי הדין מתביעות רשלנות בגין בדיקות שלא בוצעו.
