מפלגת העבודה בראשות פרץ היא ממשיכת דרכו האמיתית של בן-גוריון (ה', 23.3.2006, "הארץ").
האבות המייסדים של תנועת העבודה, ובראשם דוד בן-גוריון, היו רואים במועמדותו של פרץ התגשמות של חזונם בדבר יצירת חברה חדשה בישראל, שמתוכה גם תצמח המנהיגות הבאה. לא פלא שדווקא ותיקי המנהיגות הערכית של תנועת העבודה - יצחק בן אהרן ולובה אליאב - תומכים במועמדותו, ועמם קבוצה גדולה של אנשי רוח מכל החוגים ועדות המוצא.
דווקא הניסיון הפתטי של קדימה לנכס לעצמה את חזונו ואישיותו של בן-גוריון, הוא שנעדר כל בסיס מציאותי. בגישתו הנוכחית של שמעון פרס, ובעצם הצטרפותו למפלגת המרכז החדשה, יש בריחה ממורשת בן-גוריון, שבבסיסה מונח החיבור החיוני בין החתירה להסכמי שלום, על בסיס חלוקת הארץ, לבין חברה צודקת, המבוססת על אושיות המוסר ושלטון החוק. ככל הידוע, זה אינו דגלה של קדימה.
גם בדור המנהיגים הנפילים, הבחירה במנהיג נבעה מהשילוב של אישיות והשקפת עולם עם הניסיון, הערכים, המוסר והאינטגריטי שלו ושל השותפים להנהגה - ולא רק ממקסם שווא וכריזמה. לכן, כשאנו בוחרים ברשימת מועמדים שמתוכה אנו רוצים שיבוא ראש הממשלה הבא, השיקול צריך להיות לא רק מי המועמד במקום הראשון, אלא גם מיהו צוות ההנהגה כולו, מה התשתית הרעיונית, תוכניות הפעולה בתחום המדיני-הביטחוני והכלכלי-החברתי, סדרי העדיפויות ומידת הנאמנות לשלטון החוק.
שיקול נוסף הוא הרקורד והאמינות. הבוחרים כבר למדו שאין להתייחס ברצינות רבה מדי לתוכניות מפורטות או להבטחות מפורשות. ברור להם שכל ממשלה תיאלץ להתפשר עם הנסיבות הביטחוניות, הלחץ החיצוני והמציאות הכלכלית. לכן יש חשיבות מכרעת לרקורד, ליכולת היצירתית, לנכונות ליזום וליצור מציאות חדשה. באלה יש למפלגת העבודה יתרון מוכח.
הליכוד שבוי בידי קיצוניות. אולמרט וקדימה מנסים לתמרן בין הקטבים. תוכניתו של אולמרט להינתקות חד-צדדית, פירושה המשך שליטה צבאית ומצור ללא אופק מדיני. "מפת הדרכים" מתה. זו לא היתה דרכו האמיתית של פרס עד שהפסיד בפריימריז. אצל מפלגת העבודה ופרץ, ההידברות עומדת בראש סולם העדיפויות החיצוני והפנימי. הוא מדבר עם אבו-מאזן, מלך מרוקו ונשיא מצרים, לא עם בוש וקונדוליזה רייס.
לאולמרט יש ניסיון של קצת יותר מחודשיים כראש ממשלה (בפועל), וזהו כל ניסיונו העדיף, שאינו רק סיפור הצלחה. הוא מכהן מכוח אמונה של קואליציה בת 19 ח"כים בלבד. והוא שולט בה שלטון יחיד. אין לנו שום נתון ותקדים שאפשר ללמוד מהם כיצד יפעל בקואליציה ממשית ובעת ויכוח פנימי או משבר רציני.
הרקורד של פרץ, לעומת זאת, מכין אותו לעמוד בראש הפירמידה. הוא התנסה בניהול משברים ועמד במשא-ומתן קשה. יש לו גישה ברורה בתחום המדיני, אנו יודעים מה עמדותיו בענייני כלכלה וחברה ומהו סדר העדיפויות האמיתי שלו. צוות ההנהגה של העבודה עולה על זה של אולמרט כמעט בכל נושא, ובמיוחד בתחום הביטחוני. לבוחר המתלבט או האדיש מציגה צמרת העבודה גישה אמינה בהרבה מזו של קדימה. לכן היא הבחירה הנכונה.
