הליך הגישור יכול לשמש - בהצלחה - לא רק בסכסוכים אזרחיים, אלא גם בעניינים פליליים; בניגוד להליך הפלילי הרגיל המנוהל בין המדינה לעבריין, הגישור מתנהל בין הקורבן לפוגע; כך יכול הקורבן לחוש שהוא משפיע על עשיית הצדק וכי קיימת התייחסות לצרכיו הרגשיים; הפוגע מצידו לוקח אחריות, משפיע על ההליך ויכול לחוות חוויה מתקנת המגדילה את הסיכוי שלא יחזור על מעשיו.
בשנים האחרונות גברה בישראל המודעות להליך הגישור, אולם יישומו המצטמצם לתחום האזרחי בלבד ושערי המשפט הפלילי נותרו ככלל חסומים בפניו. מצב זה אינו מחויב המציאות. אימוץ גישור בפלילים עשוי לקדם בצורה טובה אינטרסים ייחודיים למשפט הפלילי. בחלק מן המקרים בכוחו לתת מענה מתאים יותר מזה שניתן כיום. גישור בפלילים, כפי שמקובל בעולם, אינו בין הצדדים המסורתיים להליך הפלילי, קרי המדינה ומבצע העבירה, אלא בין מבצע העבירה, הפוגע, לבין הקורבן.
הליכים ניסיוניים המופעלים במספר בתי משפט לקידום הסדרי טיעון (כגון שופט מוקד בבתי המשפט של מחוז המרכז) אינם הליכי גישור, למרות שהם מכונים כך לעיתים. הליכים אלה אינם מיישמים את עקרונות היסוד של הגישור ואינם מערבים את הצדדים הישירים לאירוע, אלא מנוהלים על-ידי עורכי הדין והשופט. לעומת זאת גישור בין קורבן לפוגע, מחוץ לכתלי בית המשפט, מאפשר התייחסות שונה, הן לצרכי הפוגע והן לאלו של הקורבן.
הגישור הפלילי נתמך על-ידי תיאוריות שונות. העיקרית שבהן היא תיאוריית הצדק המחאה (Restorative Justice), לפיה התגובה לפשע אינה צריכה להיעשות אך ורק באמצעות פעולה של המדינה, אלא גם באמצעים קהילתיים ובין אישיים של דיאלוג וגישור.
יתרונותיו של הגישור בפלילים
תועלתו של הגישור רבה במיוחד בתיקים פליליים הנובעים מסכסוך מתמשך, כגון סכסוכי שכנים, סכסוכים במקו העבודה או במשפחה. הגישור מאפשר לפתור את הסכסוך הכולל, בעוד שהמשפט הפלילי אינו מכוון כלל למטרה זו וקיומו עשוי לעיתים להחריף את הסכסוך.
גם בעבירות שאינן נוגעות לקשר נמשך יש בהליך יתרונות רבים, הן לקורבן והן לפוגע. לא אחת נשמעת הדעה שבהליך הפלילי הקיים, על אף האפשרויות הטמונות בו לפיצוי הקורבן, הקורבן אינו זוכה לייחס נאות.
באמצעות הליך הגישור עשוי הקורבן לחוש שהוא משפיע על עשיית הצדק וכי קיימת התייחסות לצרכיו, בעיקר הרגשיים. הפגשת הקורבן עם הפוגע בצורה מושכלת, באווירה בטוחה ובדרך כלל לאחר סיכון והכנה, היא בעלת ערך רב עבורו: ניתנת לו אפשרות לתאר בפני הפוגע את השפעת העבירה ולהפנות אליו שאלות; הקורבן מקבל פרטים על האירוע שלו היו ידועים לו וחווה לו תחושה של העצמה; מפגש עם האדם שפגי בו מפחית במקרים רבים את חרדותיו של הקורבן, אשר מטבען רבות יותר כאשר הפוגע אינו מוכר; הסדר הגישור והפיצוי תורמים אף הם לשיפור מצבו.
את היתרונות הנ"ל ממחיש מקרה שהוזכר בספרות אודות אישה מבוגרת, שנפגעה ממעשה שוד. המעשה גרם לה נזק כספי וטרחה רבה, תוצאתו העיקרית הייתה נזק נפשי, שהתבטא בחשש מהישנות המקרה והפחד לצאת החוצה לבד. במסגרת ההליך בו נפגשה האישה עם הפוגע, נתאפשר לאותה אישה לתאר את תחושותיה ומאידך לשמוע מהפוגע על הסיבות שהביאו אותו למעשה ולהבין כי הוא כיוון לפגוע דווקא בה. היא שמעה גם את התנצלותו וקיבלה את כספה בחזרה. הביטחון חזר אליה והיא שבה לטייל לבדה ברחוב.
אשר לפגוע, גם מבחינתו עשוי הגישור להוות חוויה מתקנת, יותר מאשר המשפט הפלילי. הוא לוקח אחריות ומשפיע על ההליך. באווירה של מפגש הגישור פתוח הפוגע והקשיב לקורבן ולשמוע אודות השפעת המעשה עליו - בניגוד למשפט הפלילי, בו נמצא הנאשם בהתגוננות. המפגש עם הקורבן ממחיש לפגוע שמאחורי המעשה שלו עומד אדם שנפגע. חוויה זו מגדילה את הסיכוי שהפוגע לא יחזור על מעשיו. לפוגע ניתנת הזדמנות לתקן את העוול שביצע, תוך הפחתה ולעיתים ביטול של סנקציה עונשית, הגורמת להשפלתו ומתייגת אותו כעבריין. בנוסף, הנטייה לקיים את ההתחייבות לפצות את הקורבן גדולה יותר כאשר היא פרי הסכמה ולא כפיה.
לבסוף, יש לציין כי בחשבון כולל עשויה העברת עניינים פליליים לגישור גם להקל על העומס שקיים במערכת, שכן הגישור מטבעו קצר מההליך המשפטי. עם זאת בשלב הראשון יש צורך בהקצאת משאבים לצורך ארגון התוכנית ולהכשרת מגשרים. בכל מקרה הפחתת העומס אינה המטרה העיקרית של הליך הגישור, אלא היתרונות שתוארו לעיל. לכן, לדעתי, יש לתמוך בהליך גם אם יתברר שאין בו כדי להקל באופן משמעותי מהעומס.
עניינים שעשויים להתאים לגישור בפלילים
לגישור בפלילים יתרונות רבים, אך אין הוא מתאים לכל המקרים. כך למשל מי שחשוד בעבירה מכחיש כל קשר לביצועה וכך לגבי סוגים מסוימים של עבירות או פוגעים. הגישור עשוי להתאים במיוחד בתיקים של עבריינות נוער, בעבירות רכוש ובעבירות אלימות קלות. ישנה חשיבות רבה להפעלה ההליך כאשר הקשר בין הקורבן לפוגע הוא מתמשך. במצב כזה הגישור הוא כלי נכון יותר לפתרון הסכסוך הרחב מאשר התייחסות למקרה ספציפי, שלעיתים אינו מאפיין את יתר האירועים. במקומות שונים בעולם קיימות תוכניות המתמחות גם בעבירות חמורות, לרבות אינוס, פגיעות קשות בגוף ואף רצח (אזי המפגש הוא עם משפחת הקורבן). עם זאת במקרים אלו מדובר למעשה בהפגשה ודיאלוג, שתכליתם להוות כלי בתהליך הריפוי של הקורבן ושיקום העבריין.
ההסדר הנפוץ בעקבות מפגש הגישור הינו פיצוי כספי, אך ניתן להגיע עם הפגוע גם להסדרים אחרים כגון שירות לקהילה או פעולה אחרת בעלת ערך חינוכי. צריך וניתן לקבוע ביטחונות לכך שמצב כלכלי קשה של הפוגע לא ימנע ממנו להשתתף בהליך ומאידך ולא יהיה יתרון כלשהו לפוגע עשיר. בקרה זו היא מתפקידיו של המגשר. נראה כי, לרוב, המפגש וקבלת התנצלות, חשובים לקורבן יותר מפיצוי כספי. לכן בדרך כלל קושי כלכלי אמיתי לא ימנע את הצלחת הגישור.
האם וכיצד משתלב הגישור בהליך הפלילי הרגיל?
הליך הגישור עלול להתייחס אל המשפט הפלילי במגוון רב של דרכים. הגישור יכול להתנהל בעקבות הפניית התיק מהרשות החוקרת או התובעת לפי הגשת כתב אישום ואשר סיומו המוצלח (כולל ביצוע ההסדר שהוסכם עליו) ימנע את הגשת כתב האישום.
יש לזכור כי גם היום נסגרים תיקים רבים מחוסר עניין לציבור. במקרים אלו עשוי הגישור להוות כלי חברתי מועיל לפוגע ולקורבן, אשר עדיף על העדר כל מענה ותגובה כשהתיק נסגר. במקרים אחרים הגישור יכול להתנהל במקביל להליך הפלילי או תוך הפסקתו, כאשר לאחר מכן יהווה ההסדר שהושג בגישור חלק מגזר הדין. הגישור במצב זה הוא למעשה כלי עזר בהליך, בדומה למשל לשירות המבחן. כמו כן ניתן לקיים את הגישור לאחר גזר הדין וגם לאחר שהפוגע החל לרצות את עונשו.
הגישור הפלילי בעולם בישראל
רבים מייחסים את תחילת הגישור הפלילי של קצין מבחן באונטריו, קנדה, אשר יזם בשנת 1974 מפגשים בין שני עבריינים צעירים לבין אנשים שברכושם פגעו. מאז הוקמו ברחבי צפון אמריקה תוכניות רבות של גישור בצורות שונות של מודלים ושל התארגנות קיימים אף מספר מוסדות אקדמיים הפעילים בתחום, אשר הבולט ביניהם הוא המרכז לצדק מתקן ולגישור באוניברסיטת מינסוטה.
מדריך שהוצא על-ידי מרכז זה כולל רשימה של קרו ל-300 תוכניות או מרכזי גישור בתחום הפלילי בארצות הברית. באירופה ההליך מיושם בקרוב ל-700 תוכניות, ובשנת 1999 נתקבלה החלטה במועצת אירופה הממליצה למדינות על יישומו. בעולם נערכו מחקרי שטח רבים לבחינת הצלחתו של ההליך. במחקרים נמצא כי קרוב ל-90% ממפגשי הגישור מסתיימים בהסכם (בין היתר בשל מפגשי הכנה ובירור עמדות מקדים). כן נבדק מידת שביעות הרצון של הקורבנות והפוגעים מן ההליך ונמצא כי היא גבוהה יותר לעומת שביעות הרצון מן ההליך הפלילי הרגיל. מספר מחקרים אף טוענים כי יש בכוחו של הליך הגישור לצמצם במידת מה את העבריינות החוזרת של מבצעי עבירה המשתתפים בו, בהשוואה לאלה שנדונו במשפט פלילי.
בישראל נוסה ההליך לראשונה על-ידי שירות המבחן לנוער, אשר ביצע כבר עשרות מפגשי גישור בין קורבן העבירה לבין הנער העבריין. כל המשתתפים בגישור דיווחו על רמה גבוהה של שביעות רצון. תוצאות ההליך משפיעות לרוב על המלצת שירות המבחן בקשר לתיקו של הנער.
ניסוי הדרגתי של ההליך
גישור בין קורבן לפוגע בעניינים פליליים מעורר שאלות רבות במישור התיאורטי והמעשי כאחד, ורשימה זו לא מתיימרת למצות את הדיון בהן. הפיכת הקורבן כצד לגישור מעוררת לכאורה מתח עם התפיסה המקובלת שפשע יוצר קונפליקט בין מבצעו לבין החברה בכללותה. אולם למעשה גם בהליך הפלילי המסורתי התפתחו כלים שתכליתם לענות על צרכי הקורבן הישיר של העבירה.
שאלות עקרוניות נוספות שיש לתת עליהם את הדעת הן בין השאר: היחס בין הגישור למטרות מסורתיות של ההליך הפלילי, כגון הרתעה, גמול ומניעה; הפרמטרים לסינון המקרים המתאימים; הגורם המפנה את התיק לגישור ועיתוי ההפניה; השפעת הצלחת וכישלון הגישור על משפטו הפלילי של הפוגע; ייצוג משפטי בהליכי הגישור; אכיפת הסדרי הגישור ועוד.
הניסיון של מדינות אחרות מלמד כי ניתן למצוא תשובות מתאימות למרבית השאלות. לצורך יישום הגישור בפלילים בישראל נדרשת איפוא הן עבודת חשיבה ומחקר והן ניסוי זהיר והדרגתי של ההליך. לעניות דעתי, יישומו, תוך עיצוב הדרך המתאימה ביותר למשפט הישראלי, עשוי להיות בעל ערך רב. בכוחו לפתור סכסוכים וביכולתו להעניק לפוגע את האפשרות לשמוע את הקורבן באווירה אחרת ואת הכוח לתקן את העוול שגרם באופו מוסכם ולא כפוי. דרך תיקון זו אף עשויה להחליף, לעיתים, את הקלון והתיוג שבסנקציה הפלילית, בתגובה חברתית מחנכת יותר ופוגעת פחות. במקביל יקדם הגישור את צורכיהם של הקורבנות בצורה טובה יותר מזו שנוקט בה ההליך הפלילי המסורתי.
__________________
פורסם במקור בביטאון המוסד הארצי לגישור ע"ש דוד רוטלוי (גליון מס' 4, יולי 2002)