אזרחי המדינה הולכים לקלפי ביום שלישי. לכאורה, הבחירות הוכרעו. אהוד אולמרט, בראש קדימה, הוא שירכיב את הממשלה. כך מדווחים/מהגגים אמצעי התקשורת הגדולים. כך קובעים גם הסוקרים. ואולי כך באמת יקרה. אך למעשה, הכל פתוח. כולל אפשרות לניצחון גוש הימין על גוש המרכז-שמאל. את זאת מבינים היטב בכירי קדימה, כולל אולמרט וכתבי/פרשני החצר שלו.
ערב הבחירות קרוב כל כך, והכל, כאמור, פתוח. גם על-פי הסוקרים. יותר מ- 20% עודם בחזקת קולות צפים, מה שמותיר אפשרות, ולו תיאורטית, להפתעות גדולות. לא היה כדבר הזה בשום מערכת בחירות. לכן אין לדעת מה יתרחש, עוד השבוע. נזכור נא, כי הציבור הבוחרים הוא שיכריע. למרות ההתנהלות המגמתית של כלי התקשורת, כפי שנבהיר להלן:
1) אמצעי התקשורת הגדולים, ובראשם ידיעות אחרונות, מעריב וערוץ 2, פעלו באופן מניפולטיבי. מצד אחד הסתירו מידע מהציבור. מצד שני הם העניקו כיסוי מגמתי וחיובי לקדימה בכלל ולאולמרט בפרט. המטרה, למרבה הצער, קידשה את האמצעים. כולל הזניית התוכן העיתונאי ופרסום כוזב של ידיעות ופרופילים. אמנון דנקנר, עורך מעריב, הוא רק אחד העורכים שנתנו ידם לכך: גם צינזר פרסום ידיעות וכתבות על מעשיו של אולמרט; גם התגייס לטשטש ממצאים הנוגעים לעברו "הצבאי"; גם הציג באופן חלק וכוזב החלטות שהתקבלו לגביו; וגם ניסה לפגוע במי שניסה לחשוף את פרצופו האמיתי של אולמרט.
2) אולמרט הוצג בתקשורת כמי שטוהר מהמעשים שיוחסו לו, כולל פרשת הבית שמכר (בכ"ט בנובמבר, ירושלים) והבית שרכש (בכרמיה בירושלים). הפרסומים המטהרים-הכוזבים נעשו שוב ושוב, למרות הודעתו הרשמית של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, על ממצאיו החמורים לגבי התנהלותו של אולמרט לגבי הבית שמכר; ולמרות הודעתו בדבר הבדיקה שעורך משרדו, בימים אלה, כדי לבחון האם אכן ביצע אולמרט עבירות, כנטען בתחקיר שערכתי. הצבעתי בתחקיר על שוחד בהיקף מאות אלפי דולרים שקיבל אולמרט, מחברת אלומות, ועל עבירות רבות נוספות בפרשה זו. התקשורת טייחה ופעלה לטשטש זאת, עד כדי כך שאפילו גדול השדרים בישראל, חיים יבין, התרשם בטעות (מהפרסומים בכלי התקשורת, כמובן) כאילו לא יצא כלום מהחשיפות בנושא אולמרט. אך העובדות חזקות מהכל. הדרמה, בנושא זה, עוד לפנינו. שבועות ספורים לאחר הבחירות צפוי מבקר המדינה לפרסם את ממצאיו. ואז עלול אולמרט למצוא עצמו במצב בעייתי ביותר, העלול אף לסכן את מעמדו ומקומו במערכת הפוליטית.
3) בתקופת הבחירות הזו עסקו עורכי העיתונים בגניזת תחקירים יותר מאשר בחשיפות. לידיעות אחרונות, לדוגמא, הובא מידע רב בדבר זיוף פרוטוקול מצד עוזרו של אולמרט, שפעל בשמו של אולמרט, כדי לקדם פרויקט בניה אדיר בשטחים שליד חיריה. המטרה, לסייע ליזמים-החברים של אולמרט, הושגה. שר הפנים לשעבר, אברהם פורז, אישר כי עמדתו הוצגה באופן מזוייף וכוזב בפרוטוקול הדיון שבו השתתף. אולם למרות זאת, מרדכי גילת, התחקירן הבכיר בידיעות אחרונות - אותו תחקירן המוצג כמי שנאבק נגד השחיתות בכלל ופוליטיקאים מושחתים בפרט - לא הצליח לפרסם זאת בעיתון של המדינה, בעוצמה הראויה. לא בעמוד הראשי בכותרת סנסציונית - כפי שמתחייב הדבר, וגם לא בעמודי החדשות האחרים. מאמרו פורסם ביום שישי (24.3.06) באופן מוצנע, משל מדובר בסכסוך מוניציפאלי בעיירה רחוקה בצפון. שתיקתו הציבורית מהווה עדות לכך כי הוא מסכים, מרצון או מאונס, לסוג זה של צנזורה. גילת, כמו עיתונאים אחרים, מעדיף כנראה את מנעמי ידיעות אחרונות על-פני חשיפת האמת, בעוצמה הראויה, לטובת הציבור. וכן הוא הופך, בשקט בשקט, לפודל של נוני.
4) בתקופת הבחירות התייחסו מרבית כלי התקשורת לגוש הימין באופן פוגעני ומגמתי. חברי גוש הימין, ובראשם הליכוד/נתניהו, הוצגו כקיצונים וככאלה המסכנים את ישראל. אנשי קדימה, לעומת זאת, נהנו מכיסוי חיובי ומלוקק שאמור לעורר סלידה. פרשנים ועיתונאים בכירים לקו בכך. אחד מהם, שמעון שיפר, הציג את אולמרט כממשיך מורשתו של אריאל שרון (!!!), ואפילו הסגיר עצמו בטעות, בפליטת-פה (ערוץ 2, 25.3.06), כשאמר כי בבחירות האלה יוכרע מי ניצח: "הישראלים או הכתומים". הישראלים, לפי שיפר, הם כמובן אנשי קדימה והתומכים בתוכנית ההתכנסות של אולמרט; הכתומים, הלא-ישראלים, כביכול, לגישתו/פליטתו של שיפר, הם מרכיבי גוש הימין - אלה המתנגדים לתוכנית ההתכנסות של אולמרט.
ההערות לעיל מבטאות רק חלק קטן ביותר מהליקויים שהתגלו באחרונה בתקשורת. יום הדין של התקשורת בוא יבוא. אולי מייד לאחר הבחירות.
