מדינת ישראל עברה משבר אדיר ממדים שמשמעותו עדיין לא נקלטה. מי שהובילו את הממשלה בשנתיים האחרונות הפכו את כיוון התנועה הציונית באופן מוחלט. הם הפכו את התהליך של הקמת הבית הלאומי לתהליך הפיך.
ביוני שעבר אמר (בניו-יורק) מי שהוא היום ממלא-מקום ראש הממשלה את הדברים הבאים "אני יודע שאנשים רבים סקרנים מאד לדעת, מה יקרה ביום שאחרי ההינתקות... הכל ישתנה... בוקר חדש... שלום וביטחון... דיאלוג חדש... דפוס חדש של יחסים בינינו לבין הרש"פ... המזרח התיכון יהפוך... גן עדן... על פני אדמות..."
היום שמונה חדשים לאחר מעשה ברור לכל מי שמכיר את העובדות שזו מדיניות של זריית אשליות, אבל ההתפכחות הכואבת כבר כאן. השלום התרחק, הביטחון התדרדר כאשר טילים נוחתים ביישובים ישראלים יום יום ומספר ניסיונות התקיפה על-ידי מתאבדים לא ירד כלל. התהליך חיזק בצורה משמעותית את האיסלאם התוקפני והדיאלוג נמחק. בדיוק הפוך מן המובטח.
חמורות מכך הן המשמעויות של התהליך לגבינו ולגבי האויב. חיסול עצמי של קהילות שלמות על בתי הכנסת שלהן על-פי חקיקה פרטנית תוך שלילת זכויות האזרח הבסיסיות ביותר מתפרשת על-ידי הפלשתינים כהוכחה לאבדן רצון הקיום ולכך שהציונות אינה תופעה של קבע. מכאן שכל בית יהודי בארץ ישראל כולה, כולל תל אביב וחיפה הוא זמני. האויב מפרש את הדברים בצורה מציאותית ללא אשליות, החמאס לא השתלט על הרשות הפלשתינית בהפיכה צבאית, הציבור הערבי ראה את תהליך ההרס העצמי של היהודים ולכן הכתיר את המנצח, את החמאס.
חמורות מכך הן ההשלכות הפנימיות על הישראלים. ישראל החילונית היתה גאה בשני ערכים בסיסיים, דמוקרטיה והומניזם אשר החליפו את המסורת היהודית המעשית. בשנתיים האחרונות הושחתו ערכי היסוד של ההליך הדמוקרטי ונרמסו על עפר וממשלת ישראל ביצעה תהליך בלתי הומני שאין לו תקדים בעולם החופשי.
התהליך המכונה הינתקות הוא מעשה בלתי הומני בעליל. יישובים אינם מחנה צבאי, מתיישבים אינם חיילים והממשלה לא שלחה אף אחד. אזרחים בחרו את מקום מושבם וקיבלו לכך היתר בנייה כמו בכל מקום אחר. לכן אין לממשלה זכות לשלול את זכויות האזרח בבטלה החלטותיה היא גם מעבר לקו הירוק. כל אחד יכול לתאר לעצמו כיצד יגיב אם יושלך מביתו מקהילתו, ממקום עבודתו, מפרנסתו ובעיקר, יאבד את זהותו העצמית על-ידי הצבא.
נקיטת פעולה כה בלתי הומנית על-ידי השלטון מסכנת כל יישוב. עתה הכל הפיך, שכן עיקרון שהופר במקום אחד לא יוכל לשמש מגן לאזרחים ביישובים לכאורה כשרים ("בתוך הקו הירוק") אם ממשלה עתידית תנצל את התקדים. וכך אנחנו עומדים לפני מערכת בחירות עם שבר כפול. קריסה ביטחונית מול אוייב שרוחו התחזקה עשרות מונים מחוץ, וריסוק ערכים מבית.
ההינתקות לא היתה חלק מתהליך תכנוני ארוך טווח. רק מדיניות המבוססת על תהליך תכנוני המתחשב ביעדים הלאומיים תתן תשובה לבעית הדמוגרפיה לא על-ידי גדרות שיוצרות אשלייה של העלמת האוייב אלא על-ידי מבנה גיאופוליטי שיתחשב בתהליכים הדמוגרפיים. אנחנו נחיה כאן עם רבע מיליארד ערבים לאורך ימים ושום גדר לא תעצור את החדירה שלהם לרקמת החיים של היהודים אם לא יתוכנן מבנה גיאופוליטי יציב.
לאור התוצאות של הניסוי שנעשה ברור שמי שמפקיד את המפתחות בידי מי שמבטיחים להתעלם מן התוצאות, מן ההשלכות על האוייב ועלינו, ולהמשיך להמר נוטל אחריות אישית לתוצאות עתידיות שככל הנראה יהיו קשות בהרבה מן התוצאות של ה"פיילוט" של קיץ תשס"ו. מי שתומך בהם או נמנע מלתמוך במתנגדיהם הופך שותף לאחריות כבדה למחדל כבד וידוע מראש.