רשות המיסים מחפשת כל העת מקורות הכנסה חדשים. בעבר זה התבטא במבצעי גבייה גדולים ומתוקשרים, בעיקר של אגף מס הכנסה. עתה הגיע תורו של אגף המע"מ לנסות להזרים כספים רבים לקופת המדינה.
ומי "הקורבן"? מוסדות כספיים ומלכ"רים. כלומר, בנקים, קופות גמל, קרנות נאמנות, קרנות השתלמות ועמותות שונות, בעיקר עמותות התומכות בנבחרי ציבור ובמפלגות לקראת הבחירות הקרבות. מה לכאורה, לחוק מס ערך מוסף ולמוסדות כספיים ומלכ"רים?
מוסדות כספיים ומלכ"רים אינם עוסקים מורשים הרשאים לגבות ולקזז מע"מ - הם אינם מחויבים לגבות מע"מ מלקוחות ובמקביל, אינם רשאים לקזז מע"מ בשל שירותים או מוצרים שרכשו.
עד עתה היתה "פירצה" בדמות נותני שירותים בינלאומיים, אשר עקב היותם תושבי חוץ, לא חייבו לקוחות ישראלים בתשלום מע"מ, והבנקים והעמותות השונות הרוויחו את פער המע"מ לטובתם, עובדה שהעצימה את הפופולריות של ספקים בינלאומיים - ככל שהמוסדות הכספיים והמלכ"רים יכלו להצביע על צורך ברכישת שירותים בינלאומיים, כמו ייעוץ אסטרטגי, ייעוץ שיווקי, יחסי ציבור ואף רכישת תוכנות שונות.
למעשה, בכל מה שמוגדר כרכישת נכס לא מוחשי על-ידי מוסדות כספיים ומלכ"רים, הופלו לטובה הספקים הבינלאומיים לעומת ספקים ישראלים, בכך שאיפשרו חיסכון משמעותי של 16.5% - תשלום המע"מ - מכל עסקה.
ומדוע זה מתבטא רק בנכסים בלתי מוחשיים? כי נכסים מוחשיים כמו ריהוט, מחשוב וכד', העוברים פיזית בשערי נמלי ישראל, מחויבים ממילא במכס ובמע"מ.
עיניהם של ראשי מע"מ נפקחו באחרונה. הם פישפשו וגילו סעיף בחוק, המאפשר להם לגבות סכומים נכבדים בגין שירותים ונכסים בלתי מוחשיים שיובאו מחו"ל על-ידי מוסדות כספיים ומלכ"רים. מכאן קצרה הדרך להוצאת חוזר מנומק, העוצר מבחינתם את "החגיגה". כעת גדודי היועצים הזרים לבנקים המקומיים ולעמותות התומכות במפלגות השונות, יעלו יותר, הרבה יותר.
חובת תשלום המע"מ חלה על כל גוף המייבא שירותים או נכסים בלתי מוחשיים, לרבות חברות עסקיות ועצמאים, ולא רק על מוסדות כספיים ומלכ"רים מהו ההיגיון הכלכלי העומד מאחורי הטלת מע"מ על שירותים המיובאים מחו"ל? הטלת מס שווה, בעיני הצרכן הישראלי - בין אם הסחורה או השירותים נרכשים בישראל ובין אם מקורם מחוץ לישראל. ואף יותר מכך: הטלת מס על שירותים המיובאים מחו"ל, אמורה למעשה להגן על נותני השירות המקומיים כך שלא יועדפו נותני השירותים זרים על פני נותני שירותים מקומיים.
ההסבר החוקי לגביית מע"מ מייבוא נכסים בלתי מוחשיים, מקורו בהגדרת טובין שבסעיף 1 לחוק מע"מ הקובע: "טובין, לרבות זכות, טובת הנאה ונכסים בלתי מוחשיים אחרים (בין השאר ידע). לפיכך, רכישת תוכנה, לרבות שימוש בתוכנה, רכישת מנוי לקבלת מידע ממאגרי מידע מחו"ל, רכישת מחקר, רכישת זיכיון וכדומה הינם נכסים בלתי מוחשים החייבים במע"מ בעת יבואם".
חיוב המע"מ בגין שירותים שנתקבלו מחו"ל נובע מכוח סעיף 15 לחוק שבו נקבע כי אחד התנאים שיראו שירות כניתן בישראל הוא: "השירות ניתן לתושב ישראל... או לחברה שלעניין פקודת מס הכנסה רואים אותה כתושבת ישראל".
לכאורה, לפי הגדרה זו גם נסיעה במונית בחו"ל במהלך ביקור עסקי, או קבלת שירותים משפטיים בינלאומיים מעו"ד תושב חו"ל לגבי הליך משפטי המתנהל בחו"ל, חייבים במע"מ. אולם הפרשנות של מע"מ מקלה וטוענת, כי השימוש והצריכה של השירות חייבים להיעשות בישראל.
חובת תשלום המע"מ חלה על כל גוף המייבא שירותים או נכסים בלתי מוחשיים, לרבות חברות עסקיות ועצמאים, ולא רק על מוסדות כספיים ומלכ"רים. אולם מאחר שעוסקים מורשים רשאים לקזז את מע"מ התשומות בדיווח השוטף שלהם, הליך זה הוא מיותר כי אינו מזרים הכנסות לקופת המדינה.
לעומת זאת, מוסדות כספיים ומלכ"רים אינם יכולים לקזז את מע"מ התשומות, ולכן "התלבשו" עליהם שלטונות מע"מ.