עונת הקיץ היא תקופה של בשלות, פעילות מרובה, יצירתיות, חיים שוקקים ושמחה. הפילוסופיה הסינית מייחסת את הקיץ אל יסוד האש, כביטוי לחום. יסוד האש כולל את הלב והמעי הדק.
מה מאפיין את ה"אש"? מצב של חום, עיניים אדומות, חום גבוה, צימאון רב, שתן כהה, לשון עם חיפוי צהבהב. החום מטבעו נוטה לייבש. על כן תיתכן פגיעה במשק הנוזלים ומביאה להתייבשות העור ועד להתבקעותו. לשון יבשה. הדם עצמו מתחמם ויכול לפתח דימומים כמו באף, בקיבה, בצואה ועוד. כמות הנוזלים בגוף תפחת עם ירידה בנפח בשתן ועד לכדי התייבשות ומכת חום.
מצבים קיצוניים אלה מתרחשים כאשר האנרגיה מסוג יין נפגעת על-רקע עודף החום היאנגי. אזי מתגבר היובש תוך התייבשות ריריות ועד לכדי קילוף עור, שפתיים, לשון ועוד. באם החום חודר למעי הגס, תתפתח עצירות עם צואה יבשה וקשה. חום המגיע למערכת העצבים יכול לגרום לערפול חושים, טשטוש הכרה ועד לכדי אובדן הכרה מלא. אש בעור תגרום לפרונקלים, פצעים מוגלתיים, אודם, גרד, נפיחות וכאב. אש הפוגעת בכבד גורמת לסחרחורת, עיניים אדומות, כאבי-ראש ואירועים מוחיים. אש הפוגעת בלב גורמת להפרעות שינה, חוסר מנוחה ועודף פעילות. אש החודרת לריאות גורמת לשיעול יבש וגניחה דמית.
יסוד האש יוצר אור וחום. הוא מאוד דינמי, מלא חיות, מבריק בפעילותו, חי וצבעוני. האש היא הכוח בעל עוצמת יאנג חזקה ביותר. האש יוחסה לחיים וכך גם השמש אשר בלעדיה אין חיים ביקום. האדם הבריא זקוק לחום. במצב מחלה יתקשה האדם להקרין חום על כן הוא יכול להגיע למצב של קור רגשי ופיזי כאחד.
התאווה המינית המבטאת חום גם היא יכולה להינזק בעודף או בחוסר חום. ברפואה הסינית יסוד האש כולל את הלב והמעי הדק, את קרום הלב ואת המחמם המשולש. איבר החישה של הלב הוא הלשון. בעזרת הלשון אנו מתקשרים. דרך הלשון אנו מגיעים לאבחנת מחלות ומצבים פתולוגיים. לא לשווא נאמר: "מוות וחיים ביד הלשון". ומה נאמר על הלב? לב חם, לב רחב, לב פתוח, לב סגור, טוב לב, לב שבור, ישרי לב, כאב לב ועוד. בגישה הסינית הלב הוא המאכסן של הנשמה ומכאן השם הסיני ללב - SHEN, נשמה. פגיעה בלב יכולה לגרום לקשיי מחשבה, הפרעות שינה, קשיי דיבור כולל גמגום, הפרעות קצב של הלב, תעוקת חזה, טשטוש הכרה ועד לאובדן הכרה.
הלב בגישה הסינית נחשב לקיסר של המסלולים כולם, הארמון של הקיסר, שמגן עליו, נקרא כפורת. מגן הלב הזה אחראי על פתיחת וסגירת השערים אל הלב והוא ניזוק ראשון בכל ניסיון פגיעה של הלב.
איבר בן זוגו של הלב הוא המעי הדק. תפקידו לעכל את המזון, לספוג את החומרים הדרושים לגוף ואת היתר להעביר הלאה אל המעי הגס ומשם פינוי אל מחוץ לגוף.ההתייחסות לאיבר זה היא כאל מי שמקבל החלטות. אותן החלטות שבהן צריך האדם לבצע סינון ולבחור מה ברצונו לקבל ואת מה לדחות.
עיקר ההבנה והלמידה, בגישה הסינית, מתבצעת ע"י הלב ולא על-ידי המוח. הלב הוא מרכז המחשבה והמודעות. לא מדובר בלב כמשאבת דם מורכבת, אלא נבין כי מדובר במשהו אשר אנרגטית נמצא מעבר לזה.
לפי הגישה הסינית יש את הלב האורגני הממוקם בבית החזה, ואת הלב העליון, השמימי הנמצא במרכז המצח. תפקיד הלב האורגני לדחוף את הדם בעוד אשר הלב השמימי פעיל רק כאשר בעזרת המודעות אנו מבטאים את קיומו. פעילות זו היא תנאי מוקדם להארה, בריאות ונצחיות רוחנית. כל עוד לא נהיה מודעים ללב השמימי, ימשול בנו הלב האורגני ונהיה כפופים לתשוקות. דבר זה יוביל לבריחת אנרגיה מתוכנו ובסופו של דבר יגיע עד למוות.
הלב אחראי על זרימת הדם בכל הגוף. דרך שליטה זו בזרימת הדם שולט הלב על כל איברי הגוף. הלב עם כן נושא את התבונה הגופנית המזינה את כל מערכות הגוף ושומרת על הסדר בכולן. כאשר הזרימה חופשית, צבע הפנים והעיניים בורקות. אור העיניים נקרא אף הוא SHEN - נשמה. הוא ממוקם בקרבת הלב השמימי ומבטא את מצבו. הלב הגופני מת יחד עם הגוף הפיזי. לעומתו הלב השמימי לא מת לעולם וממשיך להתגלגל הלאה. היוגה והמדיטציה מחזקות את הלב השמימי משום שעובדים על מודעות גבוהה ונטולת אגו ותאווה שהם המקרבים את הקץ. המודעות מתפוררת ומתפזרת עקב הקשר לדברים גופניים וחושניים שונים, שבהשוואה עם הטאו אינם אפילו אבק.
אם הדם נתקע בלב ואינו משתחרר ממנו בחופשיות, יתפתח דופק בלתי סדיר. השפתיים לעיתים יהיו סגולות. הגפיים יהיו קרות ויתכנו חסימות שעל-רקע קרישי דם. כאשר הלב אוחז ברוח באופן נכון, האדם מלא חיות, הקשר עם החושים טוב, ישנה יציבות רגשית, רגישות לסובב אותנו והרמוניה עם הסביבה והזולת. תיפוף וצחוק טובים ובריאים ללב. הצחוק הוא הקול של הלב. צחוק היוצא מהבטן הוא צחוק אמיתי ובריא.
בהירות מחשבה היא תכונה של אנרגיית הלב. לא מדובר במחשבה אינטלקטואלית הקשורה לטחול אלא המודעות של האדם השייך ללב. אש הלב יכולה לחמם את הכליות ולהשרות תחושת ביטחון. חוש הטעם נובע אף הוא מאנרגיית הלב. הטעם המועדף הוא מריר והוא מיטיב עם הלב.
עונת השנה המסוכנת ללב היא הקיץ. אש הקיץ מלבה את האש בלב ועלולה להוציא אותה מכלל איזון, בדומה לשריפת יער. מגן הלב פועל כנגד פלישת אנרגיה חיצונית רעה אל הלב. לעומתו הלב אחראי על בעיות רגשיות פנימיות. אם הלב חזק, ישרה מגן הלב איכות רוחנית בכל פעילויותינו. אם הלב חלש, אנרגיית מגן הלב תשלט ע"י תשוקות חיצוניות. מגן הלב מסנן למעשה את האנרגיות אשר יחדרו ללב, במיוחד את החיצוניות. הגזמה של וויסות זה לכאן או לשם, תגרום ללב, ומכאן לגוף כולו, לחוסר איזון. באם מגן הלב יהיה פתוח מדי ובתכיפות גבוהה, יתרגש האדם מכל השפעה חיצונית ולכן יתקשה לחיות את חייו האישים. במקרה ההפוך, בו השערים יהיו סגורים יתר על המידה, יהיה האדם אדיש לסובב אותו ולכן יחיה לצד החיים ולא אותם עצמם.
הסימנים המאפיינים את חום הקיץ הם: חום פתוגני, המתיש את האנרגיה של החיים הקרויה צ"י, מזיק לנוזלי הגוף בכך שהוא מייבש אותם, עייפות כללית, צמא, הזעת יתר, לשון אדומה, מלאות בחזה, חוסר תיאבון ושלשול, אודם וגרד בעור עם או ללא פצעים, עם או ללא מוגלה, נפיחויות וכאב, שיעול יבש ועד לשיעול מוגלתי עם לעיתים גניחה דמית, צמיגות הדם עולה כתוצאה מהתייבשות וזה יכול לגרום לבעיות של קרישיות יתר, מצבי מאניה, טשטוש הכרה ועד לאובדן ההכרה.
לא כולנו טיפוסים של אש אך כולנו זקוקים לחום. בחוסר חום נסבול מקור, מירידה תפקודית ועד לכדי חוסר תנועה המוביל לבעיות ומחלות רבות. מאידך, עודף חום מביא לתנועתיות מוגברת, לאובדן נוזלים, לנטייה לדימומים, לאי-שקט ועד לכדי סכנת חיים. משתמע שעלינו להכשיר את הגוף לקראת הקיץ החם. אל לנו להמתין לתוצאות ההרסניות של אש הקיץ ולטפל בסיבוכים. ניתן להתכונן עונה קודם לקיץ. נאכל מזונות מתאימים לקראת הימים החמים. אם יש צורך נחזק את הכליות שהם המים המווסתים את האש של הקיץ. נתמוך באנרגיה הקרויה יין שהיא מקררת ומכילה נוזלים. נשתדל לאזן גם את יתר המסלולים כדי להקנות לגוף חוסן ועוצמה לקראת חום הקיץ.
אנו מכירים כיום את חשיבות החשיפה לשמש אך מצד שני מוכרים הנזקים אותם מחוללת השמש. באם נדע לקבל במידה את החום והקרינה של השמש נפיק הרבה תועלת. הגזמה לכאן או לשם רק תזיק. הבה נהנה ממשאבי הטבע השופעים, נחייה עם חוקי הטבע ובכך נזכה לקבל את ברכת האל להמשך חיים בריאים ופוריים.
