בעקבות הגלויים של יואב יצחק על רכישת הדירה של אהוד אולמרט, מתעוררות במחו של הקורא כמה שאלות. נצא מנקודת ההנחה כי מעשי אולמרט לא היו מנוגדים לחוק.
הקבלן היה מעוניין, משיקולים מסחריים, למכור דירה לפני שנבנתה ולהעניק הנחה. ואולמרט קיבל תמורת אותו סכום כסף דירה יותר גדולה, והקבלן נימק וזכה להגדלה של כמה אחוזי בנייה - עוד כמה מאות מטרים מרובעים.
בניגוד להשתדלות הזאת על כמה מטרים נוספים לדירה פרטית, מבקש ממלא-מקום ראש הממשלה לגרוע מיליוני מטרים מרובעים של אדמת ארץ ישראל ולמוסרם לשלטון החמאס. והוא מתכנן להרוס עשרות אלפי בתים של ישראלים שהשקיעו שנות דור בבניית ישובים חדשים. אם נזכור את שטח המדבר של הנגב, נראה כי הוא מבקש למסור חלק עצום - כמה עשרות אחוזים מהשטח הפורה במדינה, בלב הארץ, הקרוב לתל אביב וירושלים וחיפה. וכל זה בלא להזכיר את הקשר ההיסטורי למקומות אשר למענם שבנו לארץ ישראל.
אולי זאת הפעם הראשונה בקורות העמים אשר מבקשת ממשלה להסיג אחורה צבא שלא הפסיד במלחמה. עד היום לא הסבירו אולמרט וחבריו מה התועלת לישראל בהרס ישובי גוש קטיף והתקרבות הקסאמים לאשקלון. מדינה חיה ונושמת תבקש להגדיל את שיטחה, שיהיה למטוסי חיל האויר לפחות מקום לטוס באימונים מבלי לעבור את הגבול. מדינה תבקש כי כני השיגור של טילי האויב יהיו רחוקים ויהיה זמן להפילם ולהזהיר את האוכלוסיה.
אולמרט לא היה מוסר חינם מטר מרובע אחד מדירתו. והקבלן לא היה מוותר על אחוז בנייה אחד. מדוע אין השרים במפלגתו מהססים למסור את האדמה ששייכת לכל עם ישראל?
המבקש להבין את מחשבות מקבץ הנפלטים ממפלגותיהם הקוראים לעצמם 'קדימה', יפנה לו להסברים מתחום תורת הנפש ותסביכיה. הכינוי שבחר אולמרט להסוות את הנסיגה הוא 'התכרבלות' ומסגיר בידינו את סוד חשיבתו. אדם המצוי במצוקה ובחשש גדול יתכרבל לו במיטה כפוחד מן העולם החיצון. ההתכרבלות היא תנוחה עוברית, והמתכרבל המפוחד משחזר את מצב הימצאו ברחם אימו המגן עליו.
אולמרט כבר הצהיר בראיון עיתונאי כי הוא עייף. האם נפקיד את המלחמה מול החמאס ואירן בידי אדם מכורבל ועייף? האם מבקשים אנו לשוב לימי הגטו?
בגטו של פראג לא היה מקום אף למתים. ובבית הקברות היו מניחים שלושה מתים באותו קבר. מצב היהודים האומלל לא היה עקב חוסר כישרון או יכולת. המבקר כיום בפראג מוצף בהסברים על פראג היהודית ועל המפורסם ביהודים אלה, הסופר פרנק קפקא שעל שמו רחובות וככרות בעיר. מצב היהודים היה נחות כי נרדפו בעיר נוצרית עויינת. כדי להבין זאת, די להעיף מבט על הקתדרלות המפוארות וסביבותיהן גנים נרחבים, ולעומתן בית הכנסת המפורסם 'על תנאי', שהיו בו רבנים ידועים לתהילה, המוסתר כמרתף ובו מקום בצימצום למאה מתפללים.
נראה כי עזבנו את הגטו, אבל רוח הגטו עוד מרחפת בנפשם של רבים בקרבנו. אהוד ברק הציע להעביר מידינו ולתת מרצוננו לערבים את הר הבית, שכידוע כבשנו במלחמה צודקת ב- 1967, ורק להשאיר בידינו את השכבות מתחת לפני הקרקע. הצעת חלוקת שטח באופן אנכי לא נשמעה כמוה בדיון בין מדינות, אבל היא מזכירה את בית הקברות בגטו של פראג. וגם כיום מציעים לבנות רכבת כבלים לכותל המערבי, כדי שיהודים ירחפו באויר ורגליהם לא תדרוכנה על הקרקע בדרך לכותל, אשר תימסר לערבים.
ליהודי בגטו לא היתה זכות לאדמה. היה עליו לצמצם עצמו. וכך לבעלי נפשיות הגטו כיום, נראה כי ישראל גדולה יותר מדי. למרות השטחים העצומים של עשרים ואחת מדינות ערב, בעיני בעלי הנפשיות הזאת אנו הישראלים הננו כובשים ומתנחלים ומתפשטים.
כל מעשי הטבח והתועבה של המחבלים, אנו אשמים בהם בגלל 'הכיבוש'. מחציתנו פליטים מארצות ערב, ובתינו ואדמותינו נשדדו, אבל אולמרט ודומיו עסוקים בהקמת עוד מדינה ערבית בארץ ישראל שנמלטנו אליה. וכמו שחששו תושבי הגטו להכעיס את מדכאיהם, כך יש בקירבנו המחפשים ביטחון במציאת חן בעיני האויב. הנשים הקוראות לעצמן מחסום WATCH (שם לועזי להרשים את האירופים) מנסות להדריך ערבים במחסמים להתלונן על חילי צה"ל המחרפים נפשם למנוע מחבלים להתפוצץ בקרבנו.
השר מאיר שיטרית מתפאר כי קדימה פרקה מעליה כל אידאולוגיה. מה שנותר להם הוא הרצון להתענג על מנעמי השלטון וההון. ואולם אם אין לירושלים ערך לאומי ודתי ומדיני בעיניהם, אולי ישאלו עצמם: כמה תהיה הירידה בערך הדירה של אולמרט אם מחצית ירושלים תהיה בידי החמאס?
פניו העייפות מוכיחות כמה קשה התפקיד על ממלא-המקום. נניח לאולמרט להתכרבל בביתו, וניתן את הנהגת המדינה למי שידעו לעמוד מול המחבלים ובזירה הבינלאומית ולא יוליכו אותנו לכניעה.
