אתם עוד לא יודעים זאת, אבל זה קרה הלילה. אינני יודע אם אני אהיה זה שאעשה כן בזמן הקרוב, או מישהו/י אחר/ת. אבל הלילה הזה מבהיר מעל לכל צל של ספק, שזו תהיה ההתפתחות הבאה שלנו. הוא גם יביא אותה לכדי התממשות.
כל בר-דעת יוכל לראות, כבר מן התוצאות הראשונות של הסקרים, כי הקול הלהט"ב הלך לאיבוד בבחירות האלה לחלוטין. במפלגת העבודה, עמיר פרץ קיבל מפלגה עם 19 מנדטים, ואחרי המעבר של ישראל כהן, איתי פנקס, עוזי אבן ועוד שורה של פעילים מרכזיים ממרצ לעבודה הצליח להביא אותה רק ל- 20 מנדטים.
עמיר פרץ נכשל, יחסית לתקוות שתלו בו, ומי שהצביעו בעדו מתוך הקהילה לא הצליחו להביא לו יותר מקולות ספורים. איתי פנקס אולי עשה צעד פוליטי מתבקש כשקם ועזב את שורות מרצ, שלא השכילה לשריין מקום ריאלי לנציג הקהילה במקום לגב' צביה גרינפילד, אישה ראויה בזכות עצמה. אבל החיבוק של מפלגת העבודה את איתי, והשינויים שהכניסה המפלגה במצעה בזכותו, לא תורגמו עדיין לכוח פוליטי. במידה ומפלגת העבודה תהיה שותפה לקואליציה בראשות קדימה, ואני מקווה שכך יהיו הדברים, תצטרך סיעת העבודה בכנסת לעמול קשות כדי להצדיק את החיבוק שנתנה לאיתי, לעוזי ולקול הלהט"ב.
במרצ, מפלגת האם שלי, נותרו סער נתנאל בירושלים, ואביב נטר ואנשי פורום גאות הנפלאים. אני מלא הערכה לפעילותם ולהישרדותם במפלגה. מרצ קידמה במשך שנים רבות את זכויות הקהילה, ותמכה בנו במישורים שונים. אולם, כמה דברים עמדו לה לרועץ - אי השיריון של מקום ריאלי לנציג/ת הקהילה, ההדיפה של איתי פנקס ומיכל עדן ממקום ריאלי, והגמגום באשר לחוק ברית הזוגיות, שבסופו של דבר תוקן לטובתנו. במידה ומרצ תהיה שותפה בקואליציה, יצטרכו חברי הסיעה לתת דעתם על הגברת מעורבותם בחיי הקהילה ובייצוגה במפלגה.
בשינוי פעלו יונתן דנילוביץ' ושרון פרל. אך שינוי לא עברה כנראה את אחוז החסימה. הקול הלהט"ב התפצל בין ארבע מפלגות לפחות, וקרוב לוודאי שגם זלג למפלגת עלה ירוק, שלא עברה את אחוז החסימה, ולמפלגת הגימלאים.
ווקא הצלחתה של מפלגת הגימלאים, מפלגה מגזרית עם אג'נדה ברורה בתחום חברתי ספציפי, היא אבן היסוד להקמתה של מפלגה להט"ב. ההצלחה של הגמלאים מראה מה קורה, כאשר נציגיו של מגזר ספציפי מחליטים ליטול את הכוח הפוליטי לידיהם, ולצאת לדרך. הם מצליחים, ובגדול.
במערכת הבחירות הבאה יהיה זה תורה של המפלגה ההומו-לסבית-טרנס-ובי הראשונה לעשות כן. כל פיצול כוחות וקולות בין המפלגות הקיימות יהיה מטופש, ויעמוד לנו לרועץ. במידה ואנו אכן רוצים לקדם בצורה מוחשית, חוקתית, ולא רק דרך הישגיהם של יחידים בפסיקות משפטיות, את זכויותינו, לא יהא לנו מנוס אלא להקים מפלגה כזו, ולרוץ עמה עד קו הגמר.
לפני מספר שנים יצאתי בקריאה לחברי/ות הקהילה ולגופיה ואגודותיה, לשבת יחד ולגבש חזון קהילתי משותף, שישמש כמצע לקהילה כזו. אני יודע שפעילים פוליטיים ממפלגות שונות השתמשו בחלקים מחזון זה, ושמח על כך. כמי שאינו בנוי למשחק הפוליטי, טוב לי שאחרים נוטלים את החזון הזה ומשתמשים בו לטובת הקהילה. אולם, כעת הגיע הזמן לקיים אסיפה דחופה של כל נציגי הגופים הקהילתיים, ולגבש, אולי על בסיס החזון שכתבתי אני, חזון קהילתי ברור שישמש אותנו לשנים הקרובות.
במהלך השנים מאז פרסומו, פנו אלי אנשים יקרים רבים בקהילה, המעוניינים, איש איש מסיבותיו, איש איש בתחומו, לממש משהו מתוכו, כמו הקמת בית אבות קהילתי, הקמת מרכז תרבות וכך הלאה. עכשיו הגיע הזמן לאחד כוחות, כדי לנסות להשיג בבחירות הבאות הישג דומה לזה של מפלגת הגימלאים.
אל נא תרימו גבה בהשתוממות. כוחנו רב מכפי שאנו יודעים או יכולים לשער. מלבד קומץ הפעילים במפלגות השונות, ישנו רוב קהילתי דומם, שכוחו התפזר בין מפלגות שונות. אך מלבדנו אנו, ישנם גם הורינו, בני משפחותינו, חברינו וחברותינו, הרוצים לראות אותנו מאושרים בארץ הזאת. הם יתנו לנו את קולם, בעוד שנתיים, אחרי שנתיים של 'התכנסות' ושיפור הכלכלה והחברה בישראל, בידי הקואליציה שתקום.
נדמה לי כי התפכחות כבר עולה מדבריהם של פעילים מרכזיים בקהילה במפלגות שונות. כמו שאמר סער נתנאל, בידיעה שצוטטה כאן, מפלגה שלא תיתן מקום ריאלי לנציג/ת הקהילה לא תזכה בקולותיה. אבל אני מניח שגם סער מבין, כמו רבים אחרים, ששום מפלגה לא תעשה כן, עד היום שבו נקים את המפלגה שלנו. אחר כך הכל יהיה פתוח. אך עד שלא נוכיח את בגרותנו הפוליטית, ואת עצמאותנו כקהילה, עד שלא נצא מן הארון הפוליטי, מן השאיפה לשכון לבטח תחת כנפיהן הפטרוניות של מפלגות קיימות, לא נגיע לדבר. אנחנו יכולים, ואנחנו צריכים, להכניס נציג ונציגה לכנסת. וזה יקרה בכנסת הבאה.