שלטון החמאס מול השלטון בישראל

ביום שבו התקיימו הבחירות בישראל, הושבעה ממשלת החמאס. אי אפשר שלא להבחין בהבדלים העצומים בין נבחרת הכוכבים שלהם ומחנה הקומבינות שלנו. קשה שלא להתקנא בהבדלים התהומיים בין השרים שלהם והמועמדים אצלנו למשרות האלה, בעיקר במגוון, בייצוג הרחב, ברקע האינטלקטואלי, ובעמוד השידרה האידאולוגי הברור, המוצק, והישיר. אפשר לשנוא אותם ויש להילחם באידאולוגיה שלהם עד חורמה, אבל משהו אחד אי אפשר לקחת מהם. הם הצליחו להציג ממשלה אריסטוקרטית מול מפגן חיוור של קומבינת מחנאות מזרח תיכונית. מצא את ההבדלים: לחמאס 24 שרים. רק תשעה מהם חברי המפלגה, וכל היתר הם "חוצניים", מקצוענים מהתחום שעליו הם מופקדים. לחלק נבחר של השרים יש עבר בפעילות של ממש בשטח וניסיון עשיר בתחומים הפוליטיים, הביטחוניים והחברתיים. חברי הממשלה מתחלקים באופן שווה פחות או יותר: 11 שרים מהרצועה, 12 מהגדה ו- 1 מירושלים, ובאים מרקע חברתי מגוון ביותר: שמונה מחברי הממשלה הינם תושבי ערים מהרצועה והגדה. כעשרה הינם תושב כפרים ועיירות וחמישה מתגוררים ב... מחנות פליטים. שר אחד הינו תושב מזרח ירושלים (והוא השר לענייני ירושלים). בקרב שרי הממשלה נכללים אישה אחת (דוקטורית, שרה לענייני נשים) ונוצרי מאיזור בית לחם (השר לענייני תיירות). כלומר: מינויים ענייניים, על-פי הרקע והשייכות המהותית ולא המחנאות והקומבינה. כל השרים הנבחרים (כולם!) בעלי השכלה גבוהה, ומרביתם בעלי השכלה גבוהה מתקדמת (תואר שני ודוקטור). כ- 12 בעלי תואר דוקטור, שניים מהם בעלי תואר פרופסור. שני רופאים וכתשעה מהנדסים. ואת התארים שלהם הם לא קנו בקומבינה מאיזה אוניברסיטה הרשומה בשומקום עם עבודות מועתקות, אלא: מבין בוגרי האוניברסיטאות, שמונה מהם הם בוגרי אוניברסיטאות מערביות (ארה"ב, גרמניה, בריטניה). שמונה למדו במדינות ערב (מצרים, ירדן, סעודיה, סוריה ועוד) והשאר באוניברסיטה בגדה המערבית וברצועת עזה. הרכב הממשלה מאופיין בניסיון מרשים להציב כשרים אנשי מקצוע מתחום פעילותו של המשרד (רופא כשר הבריאות, איש כלכלה כשר האוצר, מהנדס כשר התחבורה, וכד'). 13 שרים הינם אישים אשר הוכיחו בפועל כי הם מוכנים להקריב את נפשם שלהם - ולא סתם לשלוח אחרים מתוך רכבי שרד ומשרדים ממוזגים - למען המולדת: 13 שרים היו עצורים בישראל וחלקם אף היו עצורים על-ידי הרשות הפלשתינית. עם זאת, מרבית העצורים הם מהעבר הרחוק (מסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים), מה שהופך את מעצרם עדות לאיכות ולא עדות לפעילות בעייתית בהווה. בקרב השרים בולטת נוכחותם של שרים בעלי תודעה ועבר עשיר של פעילות לאומית, דתית וחברתית, לרבות פעילות אינטנסיבית במוסדות החינוך של החמאס. ממשלת החמאס הצליחה אפוא להציג בפני הציבור הפלשתיני והעולם כולו ממשלה אטרקטיבית, מקצועית, דינמית, ואחראית, הכוללת אנשי מקצוע של ממש, משכילים ביותר. בעצם, רק שלושת המשרות ה"פוליטיות" במהותן מצוייות אצל אותו "גרעין קשה" של החמאס הותיק והמשופשף המזוהה עם הקו הראדיקלי והמיליטנטי. ראש הממשלה, שר החוץ ושר הפנים. שני האנשים החזקים ביותר בחמאס והמזוהים יותר מכל עם הטרור, לא קיבלו תפקיד רשמי כלשהו: חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית הפועל מדמשק, ומחמד צ'יף, ראש הזרוע המבצעית (טרוריסטית), המסתתר ברצועה וצפוי להיפגש בקרוב עם בוראו. גם ראש הממשלה וגם שר הפנים הצליחו לגבור על ניסיונות החיסול הממוקד שצה"ל ניסה להפעיל כלפיהם (ניסיון החיסול של ראש הלשכה המדינית משעל בירדן בידי המוסד נכשל גם הוא). מרבית השרים בחמאס מצויים במלוא אונם. מבוגרים דים להיות בעלי ניסיון ולא מבוגרים מדי לשקוע בתרדמת. הגיל הממוצע של חברי הממשלה הינו בין ארבעים לחמישים. רק שלושה שרים הם ילידי שנות הארבעים. לעומת האיכות הזו (בהשכלה, במחוייבות למען ערכי המדינה, בהקרבה האישית המוכחת בפועל מהעבר, בצניעות אורח החיים והדגש על אידאולוגיה), והמגוון והייצוג החברתי המוצק נקבל אנחנו ממשלה עם הרבה פחות משכילים, עם אף אחד שבעצם הקריב וסיכן את עצמו אי פעם למען המולדת, בלי מקצוענים, ועם הרבה פקידים בירוקרטיים שאלופים בלייצר בעיות וקומבינות במקום לספק פתרונות (בעיקר בגלל שמדובר במשפטנים ולבלרים, ולא באנשי מעשה, מדע, פילוסופיה או אידאולוגיה). וכל זה מה מלמד? 1. שלא כדאי לנו להמשיך לסמוך על הטמטום של האוייב, כי הוא אינו מטומטם. 2. שלא כדאי לנו לסמוך על חכמתם או נאמנותם של מנהיגותינו, כי באופן יחסי היא פשוט איננה. 3. שאנחנו כרגע יותר עשירים ומפותחים ולכן הכל נראה כאילו לעולם חוסן, אבל כדאי לזכור שגם יגוסלביה היתה המדינה הכי עשירה ומפוארת מבין הגרורות הסובייטיות של אירופה של פעם (לא מזמן, 15 שנה בסך-הכל) וכיום היא חורבן של עוני וייאוש ומדינה בגודל שמינית מגודלה המקורי. קמבודיה גם היא היתה המדינה הכי עשירה ומפוארת באסיה (וגם זה לא מזמן, לפני עשרים שנה בסך-הכל) וכיום היא מחנה מבהיל ונחשל של עוני, רעב ומחלות. ואפשר לתת דוגמאות נוספות מההיסטוריה הרחוקה, אבל די לנו בשתי הדוגמאות הללו, שבהן מדינות הפכו מפאר-היצירה לשבר-כלי למרות שגם לתושביהם, בשבתם על סיר הבשר, נראה הכל חסין ולצמיתות. בשורה התחתונה: ממשלת החמאס הציגה אתמול מצע פוליטי, ביטחוני ומדיני וחברתי מוצק ביותר, ברור, נחוש, ומסוכן מאוד מבחינתנו. השאלה היא מי הנבחרת שאנו שולחים לשחק מול נבחרת הכוכבים שלהם. ---------------------------------------------------------- קרדיט: הנתונים כולם נלקחו מתוך מסמך מרתק כשלעצמו שהופק היום בידי המרכז למודיעין וטרור, ומומלץ לעיין בו בכולו, בעיקר כדי לעמוד שם על קווי היסוד ממשלת החמאס, שהם נושא חשוב ביותר הראוי לדיון נפרד ורציני בפני עצמו. להורדת המסמך בעברית. להורדת המסמך באנגלית.