הפיצוי בגין פגיעות הרשויות במקרקעי הפרט לטובת כלל הציבור שלוב בחוקים שונים, רובם נולדו עוד בתקופת המנדט. סתירה זו, מחד, חקיקה ישנה ולא עדכנית, ומאידך, חקיקת חוקי היסוד החדשניים, כגון חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יוצרת לא מעט בעיות ושאלות עמם מתמודדים בתי המשפט בשנים האחרונות, ואף יצאה כבר מספר פעמים מבית המשפט העליון קריאה למחוקק לעדכן החקיקה בנושא ולהתאימה לרוח חוקי היסוד שהעלו את קניין הפרט לכדי זכות יסוד חוקתית.
אחת הנקודות החשובות המעידות על העיוות הקיים בחקיקה המנדטורית הינה דרך חישוב ההצמדה והרבית בחוקי ההפקעה השונים. ככלל, המחוקק הורה כי לפיצויי ההפקעה תוסף למעשה הצמדה בלבד עד שנת 1993 (תוסף גם ריבית, אלא שזו אינה צמודה וממילא אין לה ערך כלל) וממועד זה ואילך תוסף ריבית בשיעור של 1.5% בלבד (בהפקעות שבוצעו מכוח הרשאה לפי סעיף 22 לפקודה תתווסף ההצמדה שנצברה רק החל מאפריל 1977 בלבד).
לא למותר לציין, כי הצמדת הפיצוי למדד המחירים לצרכן בלבד אינה מפצה את הנפקע פיצוי אמיתי, שכן עליית המדד היתה נמוכה ביותר בהשוואה לעליית מחירי הנדל"ן וממילא מוצא עצמו הנפקע, לפעמים עשרות שנים לאחר הפקעת נכסו, ללא פיצוי ראוי שמאפשר לו רכישת נכס חליפי, כפי שנקבע בעסקה שהנה כאמור המטרה במתן הפיצוי.
מאחר שפיצוי על-פי החקיקה המנדטורית אינו ראוי, הרי שבמאמר זה אנסה לבחון להלן דרכים שונות ואלטרנטיבות לעתור ולנסות לקבל פיצוי ראוי בגין ההפקעה.
ההפקעה וחוק יסוד (כבוד האדם וחירותו) הפקעת מקרקעין הינה "רכישה כפויה של זכויות פרטיות במקרקעין על-ידי המדינה או מטעמה למטרה ציבורית כנגד תשלום פיצויים". זכות הקניין הוכרה מאז ומתמיד כ"זכות יסוד", אף קודם לחקיקת חוק היסוד. ואולם בשנת 1992 עלה מעמדה של זכות הקנין מזכות הלכתית ל"זכות חוקתית" וזאת עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שהורה כי
"אין פוגעים בקניינו של אדם". המשמעות הינה כי עתה יש לפרש אף את חוקי ההפקעה שנחקקו
קודם לחקיקתו של חוק היסוד, בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק היסוד, באופן שיצמצם את הפגיעה בזכות הקנין ויתחשב
התחשבות מוגברת בזכויותיהם של הנפקעים, לרבות בקביעת הפיצוי.
מטרת העל במתן הפיצויים, כפי שנקבעה בפסיקת בתי-המשפט, היא
להעמיד את בעל הזכות במקרקעין שהופקעו באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה, כך שבכספי הפיצויים שיקבל מהרשות המפקיעה יוכל לשוב ולרכוש זכות דומה לזו שהופקעה מידיו. כדברי המלומד א. קמר בספרו בעמוד 333:
"לשון אחרת: הפיצוי צריך שיאפשר לבעל הזכות או טובת ההנאה לקנות לעצמו זכות חדשה, דומה לזו שהופקעה מידיו...". התביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין מוגשת על-פי הוראת סעיף 9 לפקודה ומיועדת, כבמקרה זה, לקבוע את שיעור הפיצויים המגיע לנפקע בגין הפקעת מקרקעיו לטובת הכלל, שכן סעיף 9.ב לפקודה קובע, כי כאשר בעל הזכות שהופקעה והרשות לא הגיעו לכלל הסכמה בדבר שיעור הפיצויים יפנה הנפקע לביהמ"ש על-מנת שיקבע.
כבר טרם חקיקת חוק היסוד ולפני פסקי-הדין האחרונים, המעידים על מפנה בגישה להפקעת מקרקעין והעלאת זכות הפיצוי לזכות חוקתית, נשמעו בפסקי-דין שונים דעות של חוסר שביעות רצון מנוסח החוק, כאשר ברי היה כי פיצוי שלא משקף עלית שווי המקרקעין אינו מביא לפיצוי אמיתי של הנפגע על הנזק הריאלי שאירע לו בגין מחדלי המדינה.
ואולם פסיקת בית המשפט
לאחר חקיקת חוק היסוד החלה לראות, כי דרך הפיצוי צריכה להיות לפי שווי הנכס ביום מתן ההודעה, או ביום פסה"ד (שכן החוק עצמו מצרף לפיצוי הצמדה בלבד מרבית התקופה).
כך לדוגמא, פסה"ד ב-ה"פ 1780/96
מנסור נ. עיריית חולון, (לא פורסם) של כבוד השופטת ש. סירוטה, דן בפיצויי הפקעה ובין היתר בטענות הפרת חובה חקוקה באשר למחדל של אי מתן הודעה על דבר ההפקעה. בפסק-הדין
הורה בית המשפט לפצות הנפקע בפיצוי כספי על-פי שוויו של הנכס במועד פסק הדין. בית המשפט קבע כי הדרך הראויה, בנסיבות המקרה דנן, לחישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין העוולות הנזיקיות הינה על-ידי הערכת החלקות ליום היוודע דבר ההפקעה.
פסה"ד נוסף הינו ת"א 264/96
עזרתי נ. מ"י (לא פורסם) בו קבעה גם גם כב' השופטת נ. מוניץ, כי הדרך הראויה לחישוב הפיצוי המגיע בגין העוולה הנזיקית הינה על-ידי הערכת החלקות ליום מתן הפיצוי.
אף בפסק דין נוסף שניתן לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בעע"מ 10398/02
אסתר זהבה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון ואחרים (טרם פורסם), הביעה כבוד השופטת ע. ארבל עמדתה כי ראוי לבחון את האפשרות לחייב את הרשות לפצות
בפיצוי נוסף בעל מקרקעין שמקרקעיו הופקעו, בנסיבות בהן נפל שיהוי ניכר בפעולות הרשות על-פי שווי חלקת הקרקע המופקעת, במועד בו נקטה הרשות בצעדים הנחוצים הראשונים לשם הגשמת מטרת ההפקעה.
ולבסוף, בת"א 1020/01 בעניין שערי תורה, חוייב המינהל לשלם את הפיצוי בגין ההפקעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשל הפרת החובה ליתן הודעה על דבר ההפקעה, אפילו שהבעלים לא היה רשום בלשכת רישום המקרקעין וזאת מאחר ונקבע כי המינהל התרשל.
צר על כך שעל האזרח, שמבקש לקבל פיצוי ראוי בגין פגיעה שנפגע על-ידי הרשות להזקק לשם כך לחוקים עקיפים, ולא לחוקי ההפקעה שנועדו לשם כך.
ככל הידוע נידון נושא ההפקעות בוועדה שהוקמה לשם כך, במגמת שינוי חקיקה. אולם כל עוד החקיקה השלטת בעניין הינה אותה חקיקה ותיקה ומנדטורית בעיקרה, הח"מ תקווה כי מאמר זה יסייע לפעול בדרכים אלטרנטיביות להקטנת העוול.
