אם לשפוט לפי הלך הרוח המוביל בציבוריות הישראלית, הרי שממשלת החמאס שהושבעה זה מקרוב, הינה יציר ממשלתי פרי מלאכת מחשבת, המייצגת תמהיל אלגנטי ואטרקטיבי של פעילי מנגנון לצד מומחים אזרחיים מהתחום האקדמי.
הקו הזהיר הננקט בידי אסמעיל הנייה וחבריו, המודרך בידי מומחים ליחסי ציבור, משתקף גם בסדרת התבטאויות סמי-פרגמאטיות בהקשר לישראל, שנועדו בראש וראשונה לעצב דימוי מתון יותר של הארגון בתודעת הקהילה הבינ"ל. יוצא מכלל זה הוא מחמוד א-זהאר הקיצוני בדעותיו, שמינויו לתפקיד שר החוץ, ייתכן שהיה בבחינת "פרס ניחומים" לגרעין הקשה של תנועת החמאס.
עם זאת, דומה כי במפגש עם המציאות הפנימית והאזורית, נתקלת ממשלתו הבלתי מנוסה של הנייה בשרשרת של משוכות, אשר ספק אם יהיה ביכולתה לעקוף, לפחות בטווח הזמן הקרוב. אופוריית הניצחון חלפה זה מכבר, ומשימות היום-יום האפרוריות, שהן מנת חלקה של הממשלה הפלשתינית טופחות על פניו של הנייה, זאת כאשר נהיר כי לפחות ברצועת עזה מתפתח משבר הומניטארי בקנה מידה מבהיל.
מסתמן, כי החרם הבלתי-רשמי הננקט כלפי ממשלת החמאס מאז הקמתה, בידי גורמים רבים בזירה הבינ"ל, נותן אותותיו אפילו מהר מן החזוי. על כך יש להוסיף גם את התייחסותם המסויגת של קברניטי מדינות ערב העיקריות כלפי ראשי החמאס, המתאפיינת ב"כתף קרה" בוטה למדי, בשעה שהיחס אל ר' הרשות, אבו-מאזן, מצטייר כאוהד מתמיד. ניתן לומר, כי מפגש האינטרסים הוירטואלי בין הרש"פ לבין ישראל, שהמכנה המשותף שלו הוא בלימת החמאס, יוצא איפוא נשכר, במתכונת השואבת השראתה מהפתגם הידוע - "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים".
ברי כי מרחב התמרון של ממשלת החמאס מוגבל גם במישור התפקודי, כאשר שוררת אי-בהירות ביחס לחלוקת הסמכויות בין הרש"פ לבין הממשלה, עובדה המנוצלת היטב ע"י אבו-מאזן, הנהנה מחופש תנועה בין הגדה לבין הרצועה וממשיך באחיזה איתנה בעיקר הנכסים הפיננסיים של הממשל הפלשתיני.
הנתק הגיאוגראפי בין שני המרחבים שבשליטת הפלשתינים, מעמיד במבחן ממשי את כושר המנהיגות של אסמעיל הנייה דווקא ברצועת עזה, הגם שהיא מרחב המחייה הטבעי והמובהק של החמאס. נתוני הפתיחה בשטח, בהינתן המשבר ההומניטארי, לצד המצב הכאוטי השורר בשטח, מוליכים להערכה כי ר' הממשלה החדש יתקשה עד מאוד לבסס את סמכותו.
סוגיה מרכזית שטרם נחשפה לאור הזרקורים, היא הזיקה הפיקודית האפקטיבית של כוחות הביטחון הפלשתינים ברצועה לממשלת החמאס. העובדה, שלצד הכוחות הרשמיים ממשיכות לפעול במרחב גם מיליציות חמושות של החמאס כמו גם של הפתח וכן כנופיות חמושות נוספות, ויותר מכך, חופש הפעולה המוחלט ממנו נהנה ארגון הג'האד האיסלאמי הפלשתיני, כל אלה מייצרים נסיבות נפיצות, בעלות פוטנציאל להידרדרות בהתרעה קצרה יחסית.
העדר אמירה ברורה של אסמאעיל הנייה בכל הקשור להמשך ירי רקטות קסאם ע"י הג'יהאד האיסלאמי לעבר ישראל וכן העובדה שבידי ארגון זה גם רקטות ארוכות טווח מסוג "גראד", משקפת ככל הנראה דילמה מהותית שבה הוא שרוי; מחד-גיסא, בלימת הג'יהאד תעמוד לכאורה בסתירה למצע החמאס המגבה את המשך המאבק המזויין, מאידך-גיסא, ההכרה כי המשך הירי יתחוור כמזיק לעניין הפלשתיני ועלול להקצין גם את מימדי המשבר ההומאניטארי, מנחה מהלך של נצירת האש.
ניתוח זהיר של התהליכים הרוחשים בזירה הפלשתינית, ובפרט ההיתכנות כי כושר הישרדותה של ממשלת החמאס אינו גבוה, עשוי לחזק את ידיה של האסכולה הצופה מגמה של מהפך מחודש, שישיב את רסן השלטון לידי הפתח כמפלגת השלטון ברש"פ, בהליך דמוקרטי. ייתכן איפוא כי התבססות שלטון החמאס בשטחי הרשות, מקבלת עתה יותר צביון של אשליה אופטית, למגינת רוחם של גורמים רדיקאליים בעולם הערבי והאיסלאמי.
בנתונים הנוכחיים, אין להוציא מכלל חשבון את האפשרות כי אסמעיל הנייה יגיע למסקנה כי עליו להתעמת עם הג'יהאד האיסלאמי, בניסיון לבלום את המשך ירי רקטות הקסאם מרצועת עזה, במתכונת של "הודנא" יזומה. הצלחת מהלך מעין זה תוכל להעניק לשלטון החמאס אורך נשימה ולו מוגבל, בהנחה שישראל תהיה נכונה בתמורה לכך, לסייע להקלת המצוקה ההומניטארית ברצועה.
כך או אחרת, מסתמן כי ממשלת החמאס, בהרכב מרשים ומתוחכם ככל שיהיה, אינה מבשרת תרופת פלא למצוקותיו של העם הפלשתיני, לנוכח המשימות הקשות הרובצות לפתחה. מעשית נראה כי ההנחה שהחלה "הספירה לאחור" בהקשר להישרדותה של ממשלתו של אסמעיל הנייה, אינה בבחינה הימור בלתי ריאלי.
