סדום ועמורה: ספינים, כזבים

יו"ר העבודה, עמיר פרץ, הותקף קשות על-ידי אמצעי התקשורת. ומדוע? על כך שהעז, שמו שמיים, לנהל מגעים להקמת ממשלה בראשותו. חבורת פרשני וכתבי החצר של קדימה-אולמרט טענו כי מדובר בעיוות רצון הבוחר; כי השלטון הובטח לקדימה-אולמרט; ובכלל, כי הוא אינו ראוי לכהן כראש ממשלה (ואולמרט כן מתאים...). ועוד טענו, כי הקמת ממשלה בראשות העבודה, יחד מה שהם כינו: הימין הקיצוני, היא בלתי לגיטימית. ברוח זו כתבו/שידרו חלק ניכר מהפרשנים בכלי התקשורת הגדולים, ובראשם, כמובן, מעריב בראשו אמנון דנקנר (הוא: דן קנר) – שהפך את העיתון הוותיק לסניף של קדימה, ידיעות אחרונות, וערוץ 2 גם. ההתקפה המוחצת מצד אלה גרמה לפרץ לאבד את ביטחונו העצמי, להפסיק את המגעים להקמת ממשלה בראשותו, להגיע לפגישה עם אולמרט כשהוא אומר: רוצה-אני, ולאחר מכן אפילו להתכחש לעצמו ולטעון כי מלכתחילה לא עלה בדעתו להקים ממשלה בראשותו. עד כדי כך הוא נבהל מהתקשורת, שלו היה יכול היה מסתיר פניו עם שפמו. ועכשיו, כדאי אולי להזכיר: עד לפני כשנה היתה ממשלה רחבה בישראל - בראשות אריאל שרון, שזכתה לתמיכה רחבה ביותר, הן מצד הציבור הרחב והן מצד כלי התקשורת. מרכיביה היו: הליכוד, שינוי, העבודה שהצטרפה מאוחר יותר, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי, המפד"ל ויהדות התורה. מפלגת קדימה, ועל-כך אין חולק, הוקמה על חורבות הליכוד ובמידת מה מבכירי העבודה. אם כך: מדוע מה שהיה נכון וראוי אז אינו לגיטימי עכשיו? מדוע קואליציה חברתית-כלכלית שבה יתמכו יותר מ- 70 חברי כנסת בראשות פרץ, מוצגת בתקשורת משל מדובר בהתארגנות מחתרתית נגד רשויות המדינה? התשובה לכך פשוטה: כלי התקשורת רוצים את אולמרט בראשות הממשלה. הוא נחשב משת"פ נוח יותר למו"לים הגדולים, שהם, בראש וראשונה, אנשי עסקים, וגם לפרשנים ועורכים בכירים בחלק ניכר מאמצעי התקשורת, שרואים באולמרט חבר-ידיד קרוב.

א) דוח מבקר המדינה בעניין שוד הקופה הציבורית בבנק ישראל, בילבל כנראה כמה כתבים ועורכים בידיעות אחרונות. אחרת קשה להבין, מדוע הם שוב העזו (יום ה', 6.4.06) לנכס לעצמם סקופ שלא הם הוציאו לחלל האויר; ומדוע הם מתעקשים לבזות עצמם, כאשר הם טוענים כי כתבי העיתון הם שחשפו ב- 2005 את שערוריית השכר וההטבות בבנק ישראל. בעוד שהאמת פשוטה: בדצמבר 2003 פרסמנו כאן, באתר Nfc, את ההתנהלות המופקרת מצד בכירי ועובדי בנק ישראל. חשפנו את רשימת ההטבות המלאה ואת ההחלטות המושחתות. התבססנו על טיוטת דוח של הממונה על השכר במשרד האוצר, יובל רכלבסקי. הוא שטרח והכין ונאבק קשות נגד אנשי בנק ישראל, ועל כך מגיע לו קרדיט. אז מדוע משקרים עורכי ידיעות אחרונות שוב ושוב לציבור הקוראים? ב) ידיעות אחרונות וכתבו, שמעון שיפר, הכריזו (יום ה', 6.4.06) על חשיפה נוספת בעיתון, בלעדית כביכול. לפי אותו פרסום, אורי שני הוא המתווך בין פרץ לבין אולמרט. הפרסום בידיעות אחרונות הוצג כמידע בלעדי כאמור, ולא היא: מעריב והערוץ הראשון פרסמו זאת יום קודם. מה שלא מפריע לידיעות ולשיפר לנכס זאת לעצמם. הוא שאמרנו: גנבי הסקופים. התרענו על כך בעבר, אבל הם בשלהם: משקרים לקוראים, כרגיל.

צוות בן ארבעה חוקרים במשרד מבקר המדינה פועל, בימים אלה, בשקט בשקט, כדי לבדוק את המידע שחשפנו, לפיו קיבל אולמרט שוחד מבעליה של חברת אלומות; וכן את המידע לפיו בכירים בעיריית ירושלים, וכן בוועדת השימור ובוועדת התכנון המקומית בעיר, סידרו לאולמרט וליזם הטבות שאיפשרו מתן היתרים באופן בלתי חוקי, מכוחם יותר פירוק והרכבת המבנה בכרמיה בירושלים. כל זאת תוך הוספת קומת מגורים ושינוי מראה הבית, דבר האסור באיסור מוחלט על-פי התב"ע באזור. הצוות פועל באופן אינטסיבי, חוקר עדים ואוסף מסמכים. הבדיקה אמורה להסתיים במהלך אפריל 2006, ולאחר מכן יפורסם דוח המבקר בנושא. למרבה הפרדוכס, כלי התקשורת נמנעים מלעסוק בכך, על-אף שמדובר בראש הממשלה המיועד, ועל אף הממצאים החמורים שכבר נחשפו בפני הצוות: אולמרט והיזם קיבלו טיפול יוצא מן הכלל. ההיתרים ניתנו תוך חריגה חמורה מהחוק ותוך העדפה פסולה ומושחתת. השאלה היא: מתי יתעוררו אמצעי התקשורת וידווחו לציבור את האמת הקשה הזו.

מי שמבקש להבין מדוע מצליח המבקר הנוכחי, השופט (מיכה) לינדנשטראוס, היכן שנכשל קודמו, השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, יכול ללמוד זאת מהדוגמא הבאה: - גודלברג כתב דוח חמור, שבו קבע, מה שחשפנו שוב ושוב, כי עדנה ארבל קיבלה פיצויים (בסך כ- 200 אלף ש"ח, י.י.] באופן הנוגד את החוק. ואולם למרות קביעתו, הוא נמנע מלהורות לארבל להשיב לקופת המדינה את הכספים שקיבלה במירמה ובתחבולה; - לינדנשטראוס קורץ, כפי שניתן ללמוד, מחומר אחר. עובדה: בדוח שפרסם על בכירי בנק ישראל, ובהם על ד"ר דוד קליין ופרופ' יעקב פרנקל, הוא מנחה את הרשויות לפעול כדי להשיב לקופת המדינה את הכספים שהוצאו שלא כדין.