לאור ההפסד הגדול של הליכוד קורא חבר הכנסת סילבן שלום לנתניהו להתפטר. גישה זו אינה חדשה במערכת הפוליטית, גם יוסי ביילין חווה על בשרו קריאה מסוג זה כשעמד על ארבעה מנדטים בלבד במדגם הטלוויזיוני, אך למזלו המצב של מרצ-יחד השתפר. אגב, מי זוכר את ראש מועצת ירוחם ויושב-ראש מפלגת העבודה לשעבר מצנע, שלא ניתנה לו אפילו ההזדמנות להוכיח את עצמו?
האמת היא שהפסד בבחירות, צורב ככל שיהיה אינו תמיד מעיד על פגם במנהיג. התנהלותו של נתניהו כשר האוצר היא ההסבר העיקרי להתרסקות הליכוד, אך מעניין שהליכוד די תמך במדיניותו הכלכלית של נתניהו, והמבקרים למיניהם מתוך הליכוד, נזכרו לבוא בטענות רק לקראת הבחירות ואחרי ההפסד הצורם. כואב מאוד שלשרים המכהנים בעמדות רציניות כמו מופז, רגע לפני עזיבתו את הליכוד, יש את החוצפה לבוא בטענות על מהלכים בהם תמכו בעצמם, ושאף לא דאגו לדבר בגנותם בתקשורת בזמן ביצועם.
אינני חסיד נתניהו וגם לא הצבעתי עבורו בבחירות, אך עלי להודות בעוול שנעשה לו. מעבר לביקורת הכלכלית המלאה צביעות מצד חברים בליכוד, נעשה לנתניהו עוול נוסף: מגיע אל התקשורת מר סילבן שלום צמא השלטון, שלא סייע כלל לנתניהו בבחירות ובא בטענות. מי בכלל הבטיח לו שהליכוד היה מצליח יותר לו היה עומד הוא בראש הליכוד? ואם עכשיו יירש את הליכוד ישתפר מצב המפלגה? להיפך, אין לי ספק שסילבן שלום ינסה למזג את הליכוד בקדימה ויביא לקבורתה הסופית של התנועה.
מצד שני יכול להיות שסילבן היה מצליח יותר, אז מה? המטרה של הפוליטיקה זה לצבור יותר מנדטים?? תארו לכם שהיו מעיפים את מנחם בגין ז"ל ישר אחרי הכישלון הראשון שלו בבחירות, ושמים במקומו דוגמן צמרת שמבטיח וילה לכל אזרח וביטול סעיפים לא פופולריים ממצע התנועה. אז יכול להיות שהשלטון היה מגיע מהר יותר לתנועה, אך המדינה היתה מפסידה את אחד המנהיגים היותר אהובים שעמדו בראשה.
אני מוכרח לספר כי אף על-פי שדעותי רחוקות מאוד מדעותיהם של מצביעי "מרצ-יחד" ליבי כאב ואף חשתי ברצון רב לעודד את ביילין, כשדיברו על הצורך להחליפו בשל כישלונו, לפני היוודע הצלחת התנועה לגרד את המנדט החמישי הנוסף אותו לא חזו במדגם.
מי אמר שאפילו תוצאה של ארבעה מנדטים אינה הצלחה?
אולי הסיטואציה האקטואלית וההתקרבות של הימין לשמאל הפוליטי עד כדי ביצוע הינתקות ע"י ראש ממשלה ותנועה ימנית, היו אמורים למחוק את מרצ-יחד מהמפה הפוליטית, או לקצץ אותם לכדי שלושה מנדטים בלבד? לאור עובדה זו, חמישה מנדטים ואפילו ארבעה הם הצלחה אדירה. זאת דעתי!!!
אוסיף ואומר, כבעל תשובה המתקרב לעולם החרדי, כי תעמולת הבחירות של מרצ-יחד היתה כל כך מקצועית בעיני עד שחששתי ממש מהצלחתם, וחשש זה התממש. התנועה הצליחה, כפי שכבר טענתי במשימתה וחבריה צריכים להיות מאושרים.
אגב, למתגעגעים ליוסי הקודם, הרי הוא יוסי שריד, אומר על-פי רוח הדברים, כי היתה טעות רצינית מצידו לטעון שניכשל בשל התוצאות של הבחירות הקודמות.
לקראת סיום אתייחס גם למצנע. סיפורו העצוב של מצנע מתאר את הרדידות ואת רמתם האישית של חברי הכנסת מטעם מפלגת העבודה, שזלזלו בחברי מפלגתם ובמועמד שבחרו בפריימריז לראשות המפלגה. תשע עשרה מנדטים שקיבל מיצנע הצביעו בעיקר על מצבה העגום של מפלגת העבודה, כשלמצנע לא ניתנה עדיין ההזדמנות לתקן. לא ניתנו לו אפילו מאה ימי חסד וכבר מההתחלה תלו את הכישלון בו ולא סרו למרותו.
חברים!!! ככה לא ניתן לבנות מנהיגות!! צריך לתת ליושב-ראש זמן להתבסס, לציבור את הזמן להתרגל אליו, ואת האומץ להילחם על עקרונות, גם אם אינם מקובלים על הציבור, וכל זאת אפילו במחיר ישיבת קדנציה באופוזיציה ואפילו במחיר שתי קדנציות ויותר ללא השילטון. האופציה האחרת היא שהימין יהפוך לשמאל והשמאל אולי בקרוב יהפוך לימין, ברגע שהדבר ישתלם, ומכל קצוות הקשת יהיה כרטיס כניסה לכור ההיתוך של קדימה, כאשר נציגי הציבור כמו מופז והנגבי אף לא יתביישו לזגזג בין שתי מפלגות שונות בתכלית כמו קדימה והליכוד.
