מי שעיין בביטאון לשכת עורכי הדין האחרון ושם לב לידיעות הקטנות שהתחבאו לפני ואחרי כתבת הענק (7 עמודים) שנועדה ליחצן את עו"ד רם כספי, יכול היה לראות כותרת משמחת. הכותרת בישרה לציבור עורכי הדין, כי "בג"צ אישר הרפורמה התקציבית בלשכה".
הידיעה לכדה את תשומת ליבי ועיון מעמיק בה לימד כי היא מתייחסת להחלטת הבג"צ שנגעה לניסיון המועצה הארצית של הלשכה לגנוב כספים מרזרבת מחוז תל אביב (וגם קצת מרזרבת מחוזות ירושלים וחיפה) לשם העברתם למחוזות באר שבע ונצרת. מתברר כי לטעמו של הכותב העלום, לא בגנבה ובשוד לאור היום עסקינן, אלא ברפורמה תקציבית שאושרה על-ידי הבג"צ.
בכותרת משנה מציין הכותב, כי "עם זאת פסל בית המשפט העליון את יישום הרפורמה לגבי רזרבות שנצברו במחוזות".
קראתי בעיון את פסק הדין ולדעתי ולדעת רבים, כל קורא סביר של פסק הדין מבין שבית המשפט העליון שפך דליים של מי שופכין על ראשי הלשכה ובמיוחד על ראש הלשכה ויו"ר המועצה הארצית, תוך שימוש בביטויים חריפים מסוג שמעולם לא ננקטו כלפי פרנסי הלשכה. ניתן להבין מדוע הביטאון הבולשביקי של הוועד המרכזי לא ימהר לצטט מפסק הדין שדן ברותחין את ראשי הלשכה. לו היה הביטאון מתעלם מפסק הדין לא הייתי בא עמו חשבון, כי סוף סוף אין מדובר בביטאון של עורכי דין, אלא בביטאון של עסקנים בלבד והציפיות ממנו חייבות להיות בהתאם.
למרבה הצער לא הסתפקו ראשי הלשכה בהתעלמות מפסק הדין המביך, תוך תקווה שציבור עורכי הדין שהינו פסיבי ובעל זיכרון קצר, ישכח את הדברים, אלא החליטו לפתוח בתעמולת נגד שמטרתה להוכיח כי בעצם עיקרו של פסק הדין היה אישור רפורמה תקציבית ברוכה, תוך אי הסכמה לדרך ביצועה ויישומה המידי. השיטה ברורה וידועה לכל תועמלן: האמת היא שקר שאתה משכנע אחרים להאמין בו.
לפני שתעמולת השקרים של ראשי הלשכה תמצא אוזן קשבת בלב ציבור עורכי הדין שלא הטריח את עצמו לקרוא את הבג"צ, יש לעצור ולהבהיר כי בג"צ לא אישר כל רפורמה מאחר שמעולם לא הוצעה רפורמה כזו. כל מה שהחליטו ראשי הלשכה בהחלטת המועצה הארצית היה לשדוד באופן חד פעמי רזרבות שנצברו במחוזות שנוהלו באופן חסכוני, לטובת מחוזות אחרים. בעיקרו של דבר הרפורמה לא היתה אלא שוד של כספי מחוז תל אביב, בראשו עומד יריב פוליטי של ראש הלשכה. גם מי שהשלימו עמה (מחוזות ירושלים וחיפה) עמדו על כך שהחלטה זו, תוקפה יהיה לשנה אחת.
אם נצטט במדויק את פסק הדין הרי ביחס ל"רפורמה" נאמר כך: "עיון בדברים מקרוב ילמדנו כי אותה רפורמה שהמשיבים מדברים בה אינה - הלכה למעשה - רפורמה ארוכת-טווח אלא מהלך חד-פעמי שנועד לדלדל רזרבות שנצטברו בקופותיהם של ועדי מחוזות מסוימים - מחוזות ת"א, חיפה וירושלים - ובייחוד אמורים הדברים, במחוז ת"א".
ובהמשך: "אכן, קשה להימנע מהתרשמות כי כל מעשיו של הוועד המרכזי היו בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. ההקצבות האחידות, ועימהן ההקצבה לכל עו"ד שבמחוז נועדו, מעיקרן, כדי להביא לחסר של כ- 3.5 מיליון ש"ח בתקציב ועד מחוז ת"א והכל במטרה שסכום זה יילקח מהרזרבה השמורה לוועד בקופתו. אין נפקא מינה אם כך היה התכנון מראש - ואני נוטה לדעה זו - או אם היתה זו תוצאה צפויה".
הנה כי כן, בג"צ לא אישר את הרפורמה התקציבית בלשכה משום שמעולם לא הוצעה רפורמה כזו ולא היה מה לאשר. בג"צ פסל ניסיון של ראשי הלשכה לשדוד את הרזרבות של מחוז תל אביב, ניסיון שהוגדר כבלתי סביר וכבלתי חוקי בעליל. אם ראשי הלשכה כבר מזמן איבדו את הבושה ואינם מבחינים בין אמת לשקר, אין כל סיבה שציבור עורכי הדין יאמץ נורמות פסולות אלו. מישהו חייב לשמור על כבוד המקצוע.