התקשורת מדווחת על כניסתם הקרובה לקואליציה של ישראל ביתנו ושס, עפ"י קווי יסוד של נסיגה מרוב רובו של השטח ביהודה ושומרון וגירוש מאסיבי של עשרות אלפי מתנחלים. כל שהם מבקשים - להימנע מלהזכיר במפורש את התיבה "התכנסות", כשלעצמה מילת הסוואה שקרית.
שס נוהגת בדיוק כמו נתניהו וחבריו וכמו המפד"ל והאיחוד הלאומי בממשלת ההינתקות של שרון: מחממים את הכסא הממשלתי המרופד כל עוד אפשר, ובכך נותנים לממשלת הגירוש את ההכשר למעשיה בכל תקופת ההכנות לגירוש, הזמן הדרוש להכשרת דעת הקהל, להפעלת הפסיכולוגים, להכנת הצבא והמשטרה, להעברת החקיקה בכנסת, להקמת המינהלה המבצעת.
תמיד מוצאים תירוץ להישאר עוד ועוד, על-מנת לקפוץ ברגע האחרון, רגע לפני הביצוע בפועל של מעשה הנבלה, או להיות נזרקים החוצה מן הממשלה ברגע האחרון, ולהתחמק בדרך זו מאחריות. אדריכל החורבן אכן פעל בהתאם: כשהבנין היה גמור, השליך את הפיגום (ויסלח לי הקורא על שהבאתי מבניין לנמשל של חורבן).
על התנהגותם זאת העניש הבוחר קשות את נתניהו וחבריו ואת המפד"ל והאיחוד, ואכן נראה שהם למדו את הלקח, ועל כך, לפחות, יבורכו. את מקומם תופסת שס, שכידוע לא השתתפה בממשלת שרון מפני ש"שינוי" לא הסכימה לשבת איתה בממשלה אחת. בהיותה באופוזיציה ניתן הפסק של הרב עובדיה נגד הנסיגה החד-צדדית והושמעו זמירות לאומיות נגד הגירוש האכזר. שינוי איננה עוד, המקום בממשלה פנוי, ושס מוכנה ומזומנה להיות הפיגום של החורבן הבא. התירוץ: יש זמן. כאשר הדבר יהיה אקטואלי, הרב עובדיה יוסף יחליט. בינתיים - הבו תקציבים וכיבודים!
להגנתה תביא שס את תקדים המפד"ל והאיחוד הלאומי, ותשתמש בתירוץ הילדותי: כשאנחנו "יצאנו בחוץ" אתם ישבתם בפנים, עכשיו מתחלפים! גורלה של ארץ ישראל וחלוציה הוא זניח אצל הג'נטלמנים הקשוחים והציניים האלה.
ליברמן פועל בשיטה אחרת, שיטת שרון. מתחילת מערכת הבחירות הוא שלח מסרים ואיתותים סותרים. בכל עת, הוא יוכל להצביע על אמירות ורמזים, כי הוא "פנוי להובלה", גלגל בעגלת הגירוש. אולם היו גם התבטאויות הפוכות, בעלות צליל לאומי ואנטי-נסיגה-חד-צדדית, די רמזים כדי לאפשר לאנשים להשלות את עצמם.
להזכיר - כך היה אצל שרון. כשדיבר על "וויתורים כואבים" אמרו הפתאים המאמינים: את זה הוא אומר, אבל כמובן אינו מתכוון, הוא הרי משלנו! והסוף ידוע. השיטה הזאת, לעזור לאנשים לרמות את עצמם, שימשה את ליברמן היטב, וחלק נכבד מ- 11 המושבים שלו בכנסת נתנו לו קולות ימין תמימים, שכנראה שוב נפלו בפח.
ראיתי בטלוויזיה את הצוות של "ישראל ביתנו" יוצא מן הסיבוב הראשון של המו"מ. עורך הדין יואב מני יצא משולהב וזורח ומסר לתקשורת שמצא תמימות דעים מפתיעה עם אנשי אולמרט: חרדה משותפת לרוב יהודי, ובעברית פשוטה - נסיגה, כביכול כדי להבטיח את הרוב הזה. מספר שניים ברשימה, ח"כ יורי שטרן, יצא עם הבעה מיוסרת על פניו. אומנם גם הוא כבר השמיע - ברוחו של המנהיג - נכונות לפנות יישובים, אבל נראה בעליל שקשה לו עם מצפונו. אך אל דאגה - הוא יתגבר.
וכאן אני מגיע אל עיקר העניין. מהו הדבר המאפיין לרעה את דור הפוליטיקאים שלנו, ואולי בכלל את כל שכבת המנהיגות ואת צה"ל, למשל, שבראשי מפקדיו הגבוהים כבר הוחלפו דיסקטים כמה וכמה פעמים?
הווי אומר - חוסר יושרה (integrity), מונח אנגלי שתרגומו העברי "יושרה" אינו קולע, ומובנו קרוב יותר למושג שלמות, משהו כמו "שלמותיות". הכוונה היא לשלמות מוסרית ומצפונית, שאדם מגשים אותה בחיי המעשה שלו. מי שאין לו עקרונות, מי שאינו עומד בדיבורו, מי שתמיד יתפשר עם מצפונו לצרכי נוחיותו הרגעית - על אדם כזה אומרים שאין לו "אינטגריטי", ואוי לדור שהתכונה הזאת חסרה למנהיגיו.
אתן דוגמה. מספר 12 ברשימה "ישראל ביתנו" הוא דוד ("דודו") רותם, עורך דין המשרת עשרות שנים במסירות, בכישרון ובנאמנות רבה את יישובי יש"ע. הוא גם חבר במועצת יש"ע. שאלה לי אליו: כשנכנס למפלגת "ישראל ביתנו" והסכים להיכלל ברשימתה לכנסת, ומסתמא גם עשה לרשימה הזאת נפשות, האם ידע שהוא נותן יד לעקירת רבים מן היישובים שאותם שרת בנאמנות כל כך? ואם לא ידע, האם ימשיך לשבת במפלגת-גירוש?
עינינו הרואות - בפני שני אנשים טובים כיורי שטרן ודוד רותם עומדת שאלה של יושרה.
היה היו זמנים שבהם אדם, ומשרת ציבור לא כל שכן - יושרתו היתה יקרה לו ממשרתו, מכיסאו, מן הכבוד והכיבודים, היא היתה כבודו, בה ורק בה התכבד.
יש בשמאל הרבה אנשים כאלה: ראיתם את ביילין, את פרס, את אבשלום ווילן, את רן כהן ועוד לגיון שמאלנים, זזים כמלוא הנימה מדרכם הרת האסון? פעם אחת נתפס ביילין מופיע בתוכנית משותפת עם ליברמן, וכבר קרעו אותו חבריו והדוברמנים מן התקשורת העויינת לגזרים: היכן היושרה שלך, לשבת עם איש כזה?
איך זה, שמתוך עשרה קבים של פראגמטיות וגמישות, של שינויי עמדות וראייה אחרת מכאן ממה שרואים משם - את כל העשרה נטל הימין, ורק הימין?
העיתונות מדווחת, שבמו"מ האומלל וקצר-השעות בין ח"כ בני אילון לאנשי פרץ על קואליציה ללא קדימה, אילון כבר הספיק להבטיח לאמץ את מפת הדרכים ולהסכים להחרבת מאחזים "בלתי חוקיים".
כידוע, מפת הדרכים יעדה הבלבדי היא המדינה הפלשתינית, ועל כן מתעוררת השאלה - היכן היושרה? הלא טרם יבש הדיו על התחייבותו של האיחוד הלאומי, במצעו, להתנגד למדינה פלשתינית! ועוד: האם בעיני יהודי האמון על מפעל ההתנחלות יש בכלל מאחזים בלתי חוקיים, זולתי, אולי, מקום או שניים שהוקמו על אדמה ערבית פרטית? אולם, במונח "מאחזים בלתי חוקיים" הלא מתכוונים לעשרות יישובים. מנהיג לאומי בעל יושרה יכול להסכים להחרבתם?
ההתקפלות הזאת, מרצון, בעניין המדינה הפלשתינית והמאחזים - האם היתה על דעת כל חברי הכנסת מטעם האיחוד הלאומי? הם ידעו על זה מראש והסכימו? ואם לאו, ובדיעבד נודע להם, מה עשו כדי להסתייג וכדי למנוע הישנותה של תופעה כזאת?
השאלות האלה הן "רק" שאלות של יושרה, אבל יש להן גם חשיבות מעשית. מה שוות היום מניותיו של בנימין נתניהו בשוק דעת הקהל הישראלית, לאחר שהצטייר כנטול יושרה ללא תקנה?
או ניקח, למשל, את מצע הליכוד שמספר ימים לפני הבחירות אימץ את מפת הדרכים. האם קדם לכך דיון? ויכוח? היתכן, שכולם הסכימו למפת הדרכים, וממילא למדינה פלשתינית? רובי ריבלין? עוזי לנדאו? כל הקרויים "מורדים"? האם נותרה יושרה בליכוד?
פארדיגמה של יושרה בנאמנות לארץ ישראל אנו מוצאים במסמך שנכתב בשנת תרצ"ז-1937 ע"י הרב יעקוב משה חרל"פ ז"צל ("מעיינות הישועה"). אותה שעה לא היתה לנו מדינה, בארץ שלטו הבריטים, תושביה היהודים היו מיעוט בארץ - פחות מחצי מיליון - ועל הפרק עמדה הצעת החלוקה, הקמת מדינה יהודית על חלק קטן מארץ ישראל. המצדדים בחלוקה, ובראשם בן-גוריון, העלו נימוקים נכבדים, ובראש כולם הסיכוי להציל יהודים מידי הנאצים. בן-גוריון, במכתב לבנו, הביא נימוק נוסף. מי שאין לו כלום ומציעים לו דונם ולא חמישה, לא ייקח אותו? נקנה, ואח"כ נקים צבא וניקח גם את היתר! אולם הרב חרל"פ, כמוהו כחברו של בן-גוריון והגדול ממנו, ברל כצנלסון, לא הסכימו בשום אופן.
וכך כתב הרב חרל"פ:
"על דבר השאלה.. אם שרי (מותר) לוותר על חלק מארץ ישראל, הנה הדבר ברור ופשוט דחלילה לישראל לוותר... משה רבנו עליו השלום, כשהתחנן לעבור בארץ, התחנן שיעבור בכל הארץ, ולא רק בהשפלה, כי אם גם בהר "ההר הטוב הזה הלבנון"... ואין ספק, כי אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בין לאומי שמשמעו יהיה וויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר להחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה... כשם שהאומר כל התורה מן השמים חוץ מאות אחת, הרי הוא כופר בעיקר, כן האומר כל ארץ ישראל לישראל חוץ משעל אחד, הרי הוא נוטל מקדושת הארץ ואת נפש ישראל הוא קובע. ... באיזה היתר יסכימו לקרוע ארץ ישראל לגזרים, לשוח יד במקדש ד', לזלזל בחלק ממתנת אלוקים, אשר נתן לנו לנחלה, נחלת עולמים? ארץ ישראל לישראל היא ארץ החיים, אשר כל שפע של חיים יונקים ישראל - מארץ הקודש, והיא לישראל מהאיברים שהנשמה תלויה בהם, אשר גם חסרון כל שהוא מעכב בעד החיים כניקב הלב... ... באים אלינו בהצעות לפשרות, ולא ידעו ולא יבינו כי התהוות וחדלון אינן מתפשרות, אלא או להיות או לחדול. ...אנו נדגול בשם ה' ונתאמץ לזקוף למעלה את קומתנו שנכפפה בגלות, ולא נוותר על כל מה שירשנו מאת ה' אלוקינו, ואל נבוז למתנתו אף על שעל אחד בארץ...". ["ממעיינות הישועה", הרב רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל (יג' מנחם אב התרצ'ז - 1937).
כל מה שנוסיף אחרי הדברים האלה יתגמד. אולם ראוי להתעמק ברעיון המנחה שיש בו משום ראייה רחוקה לעתיד: "התהוות וחידלון אינן מתפשרות, אלא או להיות או לחדול".
במאמר שכתב הפילוסוף יוחנן בלוך עוד בשנת 1975, כשהתחילה הנסיגה הצבאית בסיני, הוא ניתח כיצד מפעילות הנסיגות מנגנון העתיד להסתיים באובדן הריבונות ובהשלטת משטר של חסות בינלאומית על שטח מדינת ישראל החופשית, לשעבר. הדברים נקראים היום, לאחר חלוף 70 שנה כמעט, כהתגשמות מצמררת של אזהרת הרב חרל"פ.
