X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
בין פעולת טרור אחת לשנייה, משמיע מנהיג פלשתיני דברי כיבושין, ואת השאר עושה התקשורת הישראלית על שלל פרשניה הסובלים מ"תסמונת האישה המוכה"
▪  ▪  ▪

מבחינה היסטורית אנחנו במצב נסיעה. כולנו באוטובוס ואולמרט הוא הנהג. "אהוד התחמן". יש שמועות שאת הרישיון הוא השיג בקומבינה. ארי שביט מעדיף לכנות את בחירתו "מגה-ספין" ("הארץ" / 14.4.06). חלק מהנוסעים כוססים ציפורניים בדאגה, וחלק שרים בקולי קולות: "הנהג שלנו חברמן". ריבונו של עולם, לאן נוסעים?
אם תשאלו את כוסס הציפורנים/המתנחל הוא יגיד: "הנהג הזה מסוכן, והוא מסיע את כולנו לשסע גדול". תשאלו את הקיבוצניק המזמר, וזה ישיב לכם ביהירות ובקול צרוד: "אנחנו נוסעים לחדר הניתוח, כדי להסיר גידול ממאיר מגופנו. אחרי החלמה קצרה, נהיה סופסוף, כאחד העמים".
לשאול מופז, יש כמה תשובות. אם יישאר שר ביטחון, הוא יגיד ש"לא לדאוג, נוסעים למקום טוב", אם יסולק משולחן הממשלה, הוא יגיד ש"כולנו בדרך למדורה ענקית", ואם יקבל תיק זוטר, ישיב: הבה ונתפלל כולנו את תפילת הדרך". כי ככה זה במחוזותינו: הצלחת היא המטרה. מי מהפוליטיקאים שקרוב אליה - מפזר אופטימיות, ומי שמורחק - יפזר פסימיות לכל עבר. ובכל זאת, לאן באמת נוסעים? רק אלוהים יודע.
ומה אנחנו יודעים? שסוכנות הנסיעות הזו, שמכרה לנו בעבר את נסיעת הכיף לאוסלו, שיקרה לנו. אלה אותם סוכנים שהבטיחו לנו שנחזור מאוסלו ל"מזרח תיכון חדש" - וזה נגמר בתאונה מחרידה, עם אלפי הרוגים. ומי נשא באחריות לאסון אוסלו? אף אחד. עיניכם הרואות: הנווט של אוסלו, פרס, יושב ליד הנהג התחמן אולמרט, ומכוון אותו.
ולמה אסון אוסלו נגמר בלי אחראים? מפני שסוכני הנסיעות בכובע השני שלהם, כמעצבי דעת הקהל, היו שותפים מלאים לאסון. והרי מן המפורסמות היא ש"אין החשוד, משים עצמו אשם"! באמצעות שליטתם בתקשורת, הם הצליחו למכור לציבור, שאסון אוסלו התרחש באשמתם של... אלה שהזהירו.
צריך לזכור את ההתחלה. בספטמבר 93, על מדשאת הבית הלבן, נתבשרו אזרחי ישראל ש"תם עידן שפיכות הדמים". בדצמבר 94, שני מנהיגים תמימים ונוכל עם מדים, נראו על מסכי העולם, כשהם חוגגים את זכייתם בפרס נובל לשלום. בספטמבר 95, נחתם הסכם אוסלו ב'. מאז ועד היום, היהודים מבקשים רק דבר אחד: הפסקת הטרור. למרות הטקסים, למרות ההצהרות, למרות ההתחייבויות, ולמרות החתימות - הטרור, לא רק שלא נפסק, הוא הפך למאיים יותר. ההנהגה הפלשתינית מעולם לא התכוונה לפרק אותו.
ומה נתנו היהודים בתמורה להפרות? ויתורים, ועוד ויתורים, ועוד ויתורים. התוצאה: בכירי השמאל ודובריו, כבר לא מדברים על שלום. ככל שויתרנו, הוא התרחק מאיתנו אל מעבר להרי החושך. ובאין שלום, כל שאנחנו מבקשים, זה קצת שקט כדי שנמלא את ריאותינו אוויר. גם "שקט שלפני סערה".
"עלינו להיערך לסיבוב אלים נוסף", מזהיר אותנו סגן הרמטכ"ל, האלוף משה קפלינסקי (ידיעות-אחרונות / 14.4.06). כאילו שכחנו: רק לפני שנה, בטרם גירוש היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון הבטיחו לנו יחצני העקירה, שיפור משמעותי במצבנו הביטחוני. עוד פעם עבדו עלינו בעיניים.
הריטואל הזה מזכיר את האישה שחוטפת מכות מבעלה, שומעת ממנו התנצלות והבטחה שזוהי הפעם האחרונה, ושוב חוטפת מכות, ושוב שומעת התנצלות וסולחת, וחוזר חלילה. פסיכולוגים אומרים על אישה כזו, שהיא מוותרת מפני שהיא סובלת מרגשי אשמה קבועים, דימוי עצמי נמוך, וחרדת נטישה. זה בדיוק אנחנו.
בין פעולת טרור אחת לשנייה, משמיע מנהיג פלשתיני דברי כיבושין, ואת השאר עושה התקשורת הישראלית, על שלל פרשניה הסובלים מ"תסמונת האישה המוכה". רוצים דוגמא? שימו לב לכותרת (ענק) הזו: "איסמעיל הנייה, צפוי לצאת בהכרזה דרמתית: הכרה בישראל תמורת נסיגה"(מעריב / 14.4.06).
נדרכנו, ונתמלאנו אופטימיות. ואכן, ההכרזה לא איחרה להגיע. כבר באותו יום, באתר האינטרנט של מעריב (nrg) קראנו שתי כותרות רלוונטיות. הראשונה: "הנייה: גם אם נאכל מלח וזיתים, לא ניכנע". והכותרת השנייה מתייחסת לציטוט מפיו של חבר הפרלמנט מטעם החמאס, יונס אל-אסטל (שימו לב): "נשוב לפוצץ רכבי תופת בלב ישראל". אתם הבנתם את זה?
גם הנוכלים הכי גדולים יודעים: כל שקר מותר, חוץ משקר עצמי. ומנהיגנו משקרים את עצמם ואותנו. החמאס שהיה פעם רחוק, קטן ושולי, מכין לנו הפתעות. ואם הרקורד של החמאס לא מספיק כדי להוריד את האסימון אצל מנהיגנו וסוכניהם בתקשורת, אז יש לנו את ארגון "אל-קאעידה", שברזומה שלו יש את פיצוץ מגדלי התאומים באמריקה. נמנום קל, ואנחנו אוכלים אותה בשפיץ לאף.
יש גם קינוח: אחמדינג'אד. אחרי ההכרזה על כניסה למועדון המעצמות עם הטכנולוגיה הגרעינית, הוא מגביר את הלחץ: "ישראל- עץ רקוב שיושמד בסערה", ואת זה הוא אומר בכנס תמיכה בפלשתינים, שחלקם הגדול אזרחים ישראלים (לתשומת ליבך מר יהושע סובול). ואם יש בינינו שלא ממש מבינים למה התכוון, הנה ההסבר: "ירצו בכך או לא, המשטר הציוני צועד לקראת השמדה" (14.4.06). השמדה!!! זוכרים?! ומנהיגי ציון? זקפתם מכוילת לשררה.

תאריך:  15/04/2006   |   עודכן:  15/04/2006
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יואב יצחק
עו"ד עפר טויסטר
האם יש מקום להיטל השבחה בגין תוספת קומה בהקלה, כאשר על-פי תוכנית בנין הערים מותר להכניס שינויים בצורת הבינוי?
נרי אבנרי
הסלוגן הזה "ללא מורא, וללא משוא פנים", שהוא תמצית השליחות העיתונאית, מתלבש על יואב יצחק, "כמו כפפה ליד"    התחקירים שכתב במעריב, הם תעודת כבוד לך כעורך עיתון, גם אם הוא חג כדבורה בקבינה הסגורה של ידידך אולמרט
רונן ליבוביץ
בימים בהם נושא עולה שכר המינימום על סדר היום הציבורי, נעשה מחקר במרכז המידע והמחקר של הכנסת    המחקר משווה את הסדרי שכר המינימום במספר מדינות בעולם ומציג שאלה: האם שכר המינימום באמת ממלא את מטרתו בישראל?
יואב לוין
המגזר העסקי הינו למעשה המגזר הנתמך ביותר במדינת ישראל. הרבה יותר מההתנחלויות והרבה יותר מהמגזר החרדי. למרות זאת, פרשני-חצר מעודדים מתן סיוע למגזר העסקי והקצאת מקורות, על-חשבון יתר חלקי המשק
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il