זהו סיפורו של רוני, ישראלי ממוצע, אשר קיבל בירושה דירה בבנין בן 22 דירות. אמו המנוחה הבטיחה לו שיקבל גם עוד שלוש דירות נוספות בבניין, אך עליהן השתלטו פולשים חסרי זהות - ורוני נאלץ לוותר עליהן.
במהלך שנות מגוריו בבנין, צבר רוני הישראלי כוח רב, וכל שכניו לא אהבו אותו, בלשון המעטה, אך נרתעו מלפגוע בו עקב חששם מנקמתו. כולם, חוץ מאותם פולשים חסרי זהות, אשר המשיכו להציק לרוני בשעות המנוחה, הדביקו את מנעול דירתו והתנכלו לרכבו.
לאחר ניסיונות מרובים וכושלים לשבת עם אותם פולשים סביב שולחן המשא-ומתן, תפס מיודענו רוני יוזמה - ופעל על-מנת להפסיק את ההתנכלויות החוזרות ונשנות. הוא פעל אקטיבית להבטחת זכויותיו ביתרת הדירות, אך עלה בידו לתפוס רק אחת מהן.
התנכלותם של חסרי הזהות לא באה אל קיצה, נהפוך הוא. הם החריפו את התנגדותם לרוני וניסו להפוך את חייו לבלתי נסבלים.
אם תרצו, זהו סיפורה של מדינת ישראל בקליפת אגוז. דרך ארוכה עברה המדינה מהצהרת בלפור בשנת 1917, אשר כללה ניסוח של "הקמת בית יהודי לעם ישראל", עבור בהחלטת האו"ם על הקמת המדינה ב 1948, וכלה ב"הסכמי השלום" של ימינו. מיותר לציין כי בכל שלב מהשלבים שהוזכרו לעיל, הצטמק עוד ועוד שטחה של מדינת ישראל.
אין ספק כי מדינת ישראל, במיקומה בטבורו של המזרח התיכון, מרגיזה מאות מיליונים ואולי אף מיליארדי אנשים. רוב שכנותינו, גם אלו אשר כרתו איתנו הסכמי שלום, לא מאושרות מקיומה של "הישות הציונות" במיקומה הנוכחי.
בעיות רבות לה למדינה, ופתרונות אין. הסכמי השלום עם "בני דודינו" הפלשתינים קרסו, בעיקר בשל מקסמי שווא שהציגו צמד חתני פרס נובל לשלום, שמעון פרס מהצד הישראלי ויאסר ערפאת מהצד הפלשתיני. חזון ה"מזרח התיכון החדש" של פרס קרם עור וגידים בעיקר במוחו הקודח של זה האחרון, אך כשהגיעה העת להעמידו במבחן המציאות הוא קרס אל הקרקע ביבבה חרישית.
אין פתרונות קסם ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, נואש ממציאת פתרון מדיני ל"בעיה הפלשתינית" מתוך הסכם דו צדדי, ופנה לאפיק החד-צדדי. מתקופת טרום ההינתקות זכורות לנו שתי התבטאויות מרכזיות.
התבטאות אחת, זו של שליחו המיוחד של רוה"מ, עו"ד דב ויסגלס, שצוטט כאומר, "ההינתקות תכניס את תהליך השלום באזור לפורמלין לתקופה ארוכה", הוזכרה בכל כלי תקשורת אפשרי וזכתה לביקורת פושרת מצד ארה"ב ואנשי "מחנה השלום" הישראלי.
לא כן ההתבטאות השנייה, אשר משכה אליה אש צולבת. היא שייכת ליו"ר הליכוד כיום, ושר האוצר דאז בנימין נתניהו. בנאום הפרישה שלו ממשרד האוצר אמר נתניהו, כי הוא "רואה שהתחזיות שאני מתריע עליהן הולכות ומתממשות. בעזה הולך ומוקם בסיס טרור איסלמי, כל אחד רואה זאת". נתניהו שב והתריע מפני התקפות על ערים קדמיות יותר במדינת ישראל ואמר "עלולים להביא נשק שיגיע עד אשקלון ואשדוד". ואף וידא שדבריו מוקלטים " שיהיה על רקורד, כי אני מוטרד מזה כמו שהייתי מוטרד מאוסלו".
"מפחידן", כינו אותו, "ביבי רואה שחורות" אמרו עליו. אנשי הספין, פרסומאי קדימה, שכנעו את רוב הציבור כי מולם ניצב דמון בדמותו של נתניהו, החוזה שחורות ומרות לאחר הנסיגה מעזה. קסאמים על אשקלון...? הצחקתם אותנו. לא יקום ולא יהיה. אם יירה כדור רובה אחד מעזה - הרצועה תבער, הבטיח לנו שר הביטחון המזגזג שאול מופז.
ומה קרה? נכון. את התשובה הקורא הפיקח יודע לבד. חדשות לבקרים מתפרסמות ידיעות על רקטות קסאם הנוחתות ב"מתקנים אסטרטגיים" באשקלון ותגובת צה"ל בירי ל"מרחבי השיגור" אפילו לא "מדגדגת" את היורים. ושר הביטחון מופז? הוא עסוק בשמירה על מעוזו ומבצרו האחרון - משרד הביטחון.
הטרור משתלם בין לבין, הגיחה ממשלת החמאס לאוויר העולם. את ניצחונו בבחירות הכלליות בשטחי הרשות חייב ארגון החמאס לממשלת ישראל, אשר הזרימה דם חדש בעורקיו והוכיחה לציבור הפלשתיני בצורה ברורה - הטרור משתלם.
מדינת ישראל בחרה להתעלם. היא בחרה להתעלם מציבור המתנחלים אותו עקרה מביתו, והכי גרוע - בחרה להתעלם מהמציאות. המסר שקיבל הפלשתיני הממוצע ברור: יש טרור - יש ניצחון.
ברי לכל בר דעת כי הקונספציה שעמדה בבסיס תוכנית ההינתקות קרסה. אך לא במדינה כשלנו יפיקו לקחים. תוכנית ההתקרנפות ומדיניות "בת היענה" הישראלית לא באה אל קיצה, נהפוך הוא.
ראש הממשלה (בפועל), אהוד אולמרט, הכריז עוד טרם הבחירות על תוכניתו המדינית, המבוססת על יסודותיה של תוכנית העקירה מרצועת עזה, ויועצי התדמית שלו הדביקו לה את הכינוי "תוכנית ההתכנסות". דומה כי אין שם תואר טוב יותר לתיאורה של התוכנית, גם אם לא לכך ייחלו הוריה.
המילון העברי של "אבן שושן" מתאר את הערך "התכנסות" כ "התאספות... התוועדות למקום אחד" ובאותה הנשימה גם כ "הסתגרות, העלמת רגשות". אולמרט, אביה מולידה של תוכנית ההתכנסות, כנראה לא בדק את משמעותה המילולית של המילה, המתארת במדויק את מדיניות בת היענה שבה נקט בצוותא עם קודמו בתפקיד.
אין ספק שיועציו של אולמרט, שאת רובם קיבל ב"ירושה" מאריאל שרון, תרמו תרומה משמעותית ל"ספין" המוכר את תוכנית הנסיגה החד-צדדית משטחי יהודה ושומרון - כשם שתרמו להאדרת תהליך ההינתקות. עטיפת תהליך הגירוש הכואב בצלופן ורדרד המרכך את עוצמת ההתנגדות היא עבודה של פרסומאי על, אשר השקפת עולמם נתונה לויכוח, אולם איכותם המקצועית ניכרת לעין.
כתוכנית ההינתקות, כן תוכנית התכנסות. הראשונה כבר נחלה כישלון חרוץ ורק קירבה את משגרי הקסאם הפלשתינים לערי ישראל. שומה עלינו להסיר את עננת מי הוורדים העוטפת את תוכנית "ההתכנסות" ולחשוף את ערוותה ברבים - ויפה שעה אחת קודם.
