בכל מסמך רשמי של חברה בינלאומית המכבדת את עצמה, ניתן למצוא בדרך כלל שני מושגים חשובים:
1. חזון (Vision)
2. הצהרת משימה (Mission Statement)
חזון, בראייה הפרגמאטית העסקית, הינו עניין חשוב אולם נמדד בתוצאותיו, ולכן מכיל הן את משאת הנפש והן את יעד-העל המעשי. המסר החשוב שבחלוקה לחזון ולהצהרת משימה, הינו שחזון אכן שווה המון - ובתנאי שגזרנו ממנו באותה הנשימה גם את המדד המרכזי ליישומו. לעיתים אנו עושים את זה בכוונה ובידיעה, ולעיתים מבלי דעת. ה"חולמים" שבינינו - לא עושים זאת בכלל. ההבדלים ניכרים בַּדיוק, המהירות והמיקוד שבמסלול להשגת החזון. המדד אינו בהכרח השגתו, אלא השגתה של הצהרת המשימה, המתעדכנת מדי פעם ומקדמת אותנו שלב אחר שלב למימוש חזוננו.
הצהרת המשימה, מוגדרת על-ידי יועצים אמריקנים - מולדת המושג
Mission Statement - כמשימה מרכזית, תכלית (purpose),
הסיבה לקיומינו. על הצהרת המשימה להבהיר במספר משפטים מי אנחנו, מה ואיך אנו עושים ולאיזו
מטרה.
חזון קשור קשר הדוק ובלתי אמצעי ל
מנהיגות. שמעון פרס אמר פעם לרובין שארמה (הנזיר שמכר את הפרארי), שמנהיגות, פירושה "לחיות עבור משהו גדול מעצמך". חזון הוא משהו גדול מעצמך, ומנהיג/ה נמדד/ת לכן בחזונו/ה, בהצהרת המשימה שלו/ה, ביישומה וביצירת הצהרות משימה נוספות ומתקדמות יותר לאורך הדרך. מבחינה זו - שמעון פרס יכול להוות מודל למנהיגות וחזון הן בתקומתם והן בכישלונם.
היכן שבהתאם לחזונו (מזרח תיכון חדש, למשל) קבע הצהרת משימה (מרכז פרס לשלום, למשל - שגם לו יש חזון והצהרת משימה משלו) - שם הצליח להוביל מהלכים אל מעבר לאופק המחשבה והדמיון של כולנו. במקומות בהם לכאורה לא קבע לו חזון והצהרת משימה תואמת (במיצוב הפוליטי שלו, למשל - שנראה כאילו התייחס אליו ברמות נמוכות יותר של כלים ומטרות) - שם נכשל, בעיקר בדימוי הציבורי שנוצר לו בגינם.
חשוב לכולנו לזכור, כי חזון ללא מנהיגות שתוביל אותו, נשאר מילה ריקה. מי שרואה את עצמו/ה כמנהיג/ה (בקטן או בגדול...), נוטל/ת עליו/ה ליצור, לעצב ולהוביל את החזון, גם אם אותו חזון מבטא שאיפת לב, משאת נפש ואידיאל קבוצתי.
איך מגבשים חזון? בבואנו לגבש חזון, חשוב שנדע שחזון הוא בעצם
מציאות חזויה. הכלי ה"פרימיטיבי" והבסיסי ביותר שניתן להשתמש בו, הוא מכתב שאנו כותבים אל עצמנו מהעתיד, ובו אנו מספרים לעצמנו - לאדם, לקבוצה או לארגון של היום, על חיינו באותו הווה עתידי שהגדרנו כרחוק דיו על-מנת להציב בו את החזון. נניח - מכתב ממני בשנת 2020, המספר לי היום (2006) על חיי בהווה (של 2020).
חשוב מאוד שהחזון יכלול בתוכו
רב ממדיות מתבקשת: אנושית, סביבתית, איכותית, כלכלית, עסקית, משפחתית, לאומית/ביטחונית, מעמדית וכיו"ב. על-מנת להבין את אותה רב ממדיות, והיות וגם חזון של חברה מורכב למעשה מחזונם של א/נשים, כדאי להדפיס ולהציב מול עינינו את "
מעגל החיים של האדם השלם" מבית LMI.
החזון מכיל את החלומות, הנטיות ושאיפות הלב שלנו, כמו גם את מה שאנו חוזים כהתפתחות עתידית ורצויה של הסביבה בה אנו מתקיימים כארגון או כפרט, ושלנו בתוכה. החזון כולל גם את שאיפות המובילות וההנהגה שלנו, שכן אם לא נגדיר את ההווה העתידי שלנו, תיאור ציורי ומפורט, כמובילות ומובילים בתחומינו - איך נדע לאן ללכת? איך נגיע לשם?
חשוב לזכור שהחזון אינו עומד בפני עצמו אלא הוא חלק מ
האסטרטגיה הכוללת שלנו לארגון או לחיים. חלקו ה"חזוני" הוא האידיאל העתידי, חלקו המעשי הוא הצהרת המשימה - ורק אחריו באה התוכנית האסטרטגית, שהיא המדיניות והדרך בה אנו מגיעים למימוש הצהרת המשימה שלנו, ובלעדיה לא ניתן לתכנון ולבצע את תוכנית העבודה הפרטנית.
לסיכום אומר, שעל-מנת שחזון יהיה כוכב הצפון לפיו ננווט את דרכינו להצלחה והישגים גדולים, עליו לצמוח מהמציאות הקיימת, להציב את עצמו מרחק מה מעבר לאופק ולטווח הראות העכשווית שלנו, עליו להכיל את הצהרת המשימה, ממנה אנו מייצרים את הדרך (=האסטרטגיה), והחשוב ביותר -
על החזון והצהרת המשימה להיות ברורים על-מנת שכו-לם יבינו אותם ויוכלו להזדהות, להפנים ולצעוד לאורם! בהצלחה!
