מנהלי המדינה מגיעים מהצבא ללא יכולת ניהולית מוכחת ובמטרה אחת - לנוח, הרי הם בפנסיה. בגיל 45, לאחר 20 שנים בקבע, פורשים קציני הקבע הבכירים לתפקידי ניהול בכירים במשק. אחרי 20 שנות שירות הם עוברים ל- 40 שנות פנסיה (עד גיל 85).
הקצינים הבכירים שהגיעו לגיל פנסיה מתייחסים לתפקיד החדש כאל תפקיד ייצוגי, מתוך חשיבה כי עם ישראל מריע לכבודם עבור שירות נאמן למען המולדת (גם אם שירתו בהג"א).
לפיכך, הם מגיעים לתפקידם האזרחי ה"מסודר" החדש, שבעי "מדים", קונים 1 עד 10 חליפות ומתכננים את סדרת פגישותיהם עם עמיתיהם הכאילו עסקיים, גמלאי צבא כמותם ממחוזות אחרים. חלקם גם משקיע בבורסה, חלקם גם מחפש נדל"ן מניב וחלקם נכנס גם כשותף סמוי בעסקים, בניגוד לעצת נשותיהם. וכך נוצר דור של מנהלים, שאינם מנהלים בהכשרתם, אלא גמלאי צבא בני 45 +.
בישראל, 6 שנים מבוזבזות בגין הצבא, ( 3 שנים בסדיר + 3 שנות מילואים מקומטות ודחוסות לכדי כ- 3 שנים) וכך מגיע איש העסקים הישראלי למעין בשלות לקראת גיל 50. ואילו פורשי הצבא, למעשה מגיעים אל "הפנסיה" בגיל הנ"ל.
ובכן, לידיעתכם, הפנסיה יכולה גם ל"הרוג". אין חמור יותר מבטלה ואי עשייה ומי שלא חיפש לעצמו תעסוקה בימים טרום פרישה, ימצא עצמו בבעיה.
לכן אין סיכוי, לחברת/מפעל מדינה/הסתדרות לשרוד ולהרוויח בשוק העסקי התחרותי, מאחר שאנשי הצבא הינם מטבעם לא תחרותיים, לעתים גם בעלי מוסר עסקי נמוך ואין להם חוש לעסקים ו/או חתלתוליות שוק מפותחת.
לדוגמה, תע"ש, מפעל מדינה המייצר הפסדים בכמויות אסטרונומיות, מאות מיליונים בכל חודש, ועוד הפסדים במיליארדים, בגלל העדר ניצול הקרקע שעליה ממוקמים המפעלים. נזק אדיר למשק, שמחמיר מיום ליום.
וזה גם מסביר את מידת העוני בארץ, עוני המקיף 3/4 מהאוכלוסיה, כ- 5 מיליון איש. (אם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרת 2.5 אני אומר 5).
ומנגד, הפוליטיקאים, שאינם מקורבי החונטה הצבאית, כדי ל"התברג" בצמרת עושים מעשים אסורים ע"מ לעקוף את מכשול ה"צבאיות" הישראלית, ומחפשים קיצורי דרך. חלקם "רוקיס, ירוקים" שלא מצליח לעקוף "מוקשים".
התקשורת, שהיללה את עצמה ואת מקורביה, מבינה היום באיחור מה, כי המהוללים לא יביאו לעמנו את הישועה, וטוב יעשו אם יפקחו את עינם ואת עיני הציבור, ויתחילו להלל את המצוינות.
גם התקשורת, גם הפוליטיקאים, וגם הצבא ובתי המשפט מודעים לעומס העצום המוטל עליהם במרדנותו של הציבור הרעב והעני, המדוכא והחלש וחוששים מגודלו, נחישותו וכוחו המתגבר. וסכנה גדולה עוד יותר היא כשכסף מתחיל לזרום לציבור המופלא והמקופח שלא בצדק.
נגמרה חגיגתם של דיילות אל-על, קציני הצבא וחברי אגד שהיו עד זמן לא רב חלומה ה"רטוב" של אמא "מתקדמת", יהודיה, ישראלית. כי כשהחלה האימא להכיר נשים אמריקניות, היא החלה להבין את גודל הפער ובעזרת יכולת הבינה הנשית, היא מנסה לסוגרו באחת.
