הגינות מזערית אומרת, שלפני שהמדינה מציגה דרישות למשק העסקי, תואיל ותממש דרישות אלה בעצמה. בכל המכרזים וההתקשרויות החוזיות לוחצת המדינה את הספקים, כך שלעיתים הם אינם יכולים לשלם לעובדיהם את שכר המינימום הקיים, גם אם ירצו, שלא לדבר על הגדלתו.
זאת במקום להציב תנאי, כי כל זכייני המכרזים של המדינה ישלמו שכר מינימום ראוי. כך יקבלו עשרות אלפים של עובדי ניקיון ושמירה ושאר נותני שירותים לרשויות המדינה ורשויות ציבוריות שכר ראוי. כך גם יווצר לחץ לתשלום שווה ערך בענפי השירותים גם במגזר הפרטי.
בדרך זו נתקדם הרבה לפתרון הבעיה, ואפילו לא נדרשת כל חקיקה. כל שנדרש הוא מעט הגינות מצד הפוליטיקאים, בבחינת "נאה דורש נאה מקיים".
את ההצעות של מס הכנסה שלילי ושל העלאת שכר המינימום בחוק יש לבחון זו מול זו. אין הצעה מושלמת ואולי ניתן לשלב בין השתיים.
קביעת שכר מינימום בחוק, זו התערבות שלטונית במשק שאמור להיות חופשי. התערבות כזו צריכה להיות מזערית ורק כשאין כל דרך אחרת.
מס הכנסה שלילי מסיט את האחריות והביצוע מהמעסיק למדינה, והינו ראוי רק כאשר באמת אין יכולת למעסיק להעלות את שכר המינימום שהוא משלם, מבלי לסכן את קיום העסק.
אפשר לשלב את השניים כאשר יהיה מס הכנסה שלילי, ואיתו מס מעסיקים, שיחושב בצורה מדורגת על בסיס רווחיות העסק ושכר המינימום המשולם בו, כך שמס מעסיקים זה יממן את מס ההכנסה השלילי בעבור העובדים באותו עסק.
כך, העלאת שכר המינימום תוטל על המעסיק בעסקים רווחיים, ועל המדינה בעסקים פחות רווחיים. כך יעלה שכר המינימום ללא סיכון קיומם של עסקים.
כלומר, קופת הציבור תממן העלאת שכר מינימום בעבור מפעל טכסטיל הנאבק על קיומו, אך לא בעבור בנק שרווחיו מתבטאים במיליארדי שקלים.