היום, ד' דחול המועד פסח תשס"ו, מתכנסת לראשונה הכנסת השבע עשרה. עבודה רבה צפויה למחוקקי ישראל. הזריזים שבהם הקדימו והגישו הצעות חוק לדיון שיתקיים כבר היום מיד לאחר טקס ההשבעה החגיגי. עם הזריזים הללו נמנה גם יצחק בוזי הרצוג (להלן בוזי) מחברי הכנסת של מפלגת העבודה.
אלא שאוי לנו מזריזים שכאלה. משום מה בכל פעם שבוזי מדבר אני נזכר כי בעברו היתה גם תקופה של שתיקה. כל פעם שהוא פותח את פיו בכנסת או באמצעי התקשורת אני תוהה למה נותנים לשתקן לדבר. טוהר המידות של השירות הציבורי היה יוצא נשכר לולי הזכיר לנו בוזי בדיבוריו את עברו השתקני ואת נסיבות שתיקתו.
כזכור, בוזי הוזמן לחדר החקירות של משטרת ישראל כדי לספר על חלקו בגיוס הכספים הרבים שהוזרמו דרך עמותות שונות ומשונות למערכת הבחירות של אהוד ברק לראשות הממשלה.
בחקירתו בחר בוזי לשמור על זכות השתיקה. אין לדעת מדוע בחר לשמור על זכות זו. האם סתם משום שנעלב על שהזמינוהו כחשוד בעבירות מכוערות, או אולי משום שחשש שמא יפליל את עצמו.
זכות השתיקה מוקנית לכל חשוד מכח החוק והיא מקובלת במערכות משפט רבות. זכות זו מוכרת גם במשפט העברי, שם נקבע באופן נחרץ כי "אין אדם משים עצמו רשע". זכות השתיקה שמורה, אכן, לכל אזרח כחלק מאפשרויותיו להתגונן כנגד עריצות זרועות החוק.
כאזרח מן השורה זכות זו שמורה גם לבוזי. אלא שבוזי איננו אזרח מן השורה. בוזי בחר להיות מחוקק. בוזי היה ורוצה להיות שוב שר בממשלת ישראל. במקרה כזה מול זכויות הפרט ניצבות גם זכויותיו של הציבור. זכותו של הציבור לדרוש שלא ייצגו אותו אלה שבחרו לשמור על זכות השתיקה. זכותו של הציבור לדרוש שייצגו אותו אנשים בעלי אמות מידה נעלות שלא מרחף מעל ראשם אפילו צל צילו של החשש שמא יפלילו את עצמם.
אם כנסת ישראל רוצה לחזור ולזכות בכבוד הראוי לה, מן הדין שתקיא מתוכה אנשים שמזכירים לציבור בכל דיבור מדבריהם את החשד שדבק בהם, חשד ממנו לא טרחו להתנקות. באותה מידה, ראוי כי גם העיתונות הכתובה והמדוברת תפעיל את מלוא כובד משקלה על-מנת להמשיך ולשמר את זכות השתיקה של נבחרי הציבור שבחרו לחסות תחת כנפיה של זכות זו.
כאזרח מן השורה אני מחפש חבר כנסת שיגיש בזריזות הראויה הצעת חוק שתכונה אולי חוק בוזי השתקן. הכנסת היוצאת תיזכר בתולדות ישראל כאחת מן המושחתות ביותר. נגד חברי כנסת זו נפתחו חקירות פליליות בשיעור שלא היה כדוגמתו. אחת המשימות הדחופות העומדות בפני הכנסת החדשה היא השמירה על טוהר המידות של נבחרי הציבור ומשרתיו. כחלק מטוהר המידות ראוי לחוקק את חוק בוזי השתקן בהקדם האפשרי.
הצעת חוק ברוח זו הוגשה בעבר על-ידי ח"כ אופיר פינס ממפלגתו של בוזי. בהצעתו קבע פינס, כי "ראש ממשלה, שר או חבר כנסת שזומנו לחקירה במשטרה בעניין הקשור למילוי תפקידם ומסרבים להשיב מן הטעם שתשובה עלולה להפליל אותם, תיפסק כהונתם בתוך 30 יום מיום שסירבו להשיב, אלא אם יחזרו בהם".
הצעות החוק של פינס לא צלחה את דיוני הוועדות בכנסת ה- 16 מסיבות ברורות. היו שם יותר מדי אנשים שחששו לגורלם האישי. עם כניסת הכנסת ה- 17 לכהונתה יש לנצל את ההזדמנות ולחוקק את החוק בהליך מזורז. אלא שבניגוד להצעתו של פינס, יש לפסול כל נבחר ציבור ללא קשר לסיבת השמירה על השתיקה וללא קשר לסיבת החקירה. כמו כן, על-מנת לנקות את האורוות, יש להחיל את החוק רטרואקטיבית.
אם לא יבוא בוזי ויחשוף את מעלליו בתקופת הבחירות של ברק, הוא איננו ראוי לכהן בכנסת ישראל או בממשלתה. אם ישמור שוב על זכות השתיקה - זכות הציבור לדרוש שקולו לא ישמע בכל דבר ועניין הקשור לצרכי הציבור.
