שוב ושוב טוענים אנשי ימין כי ההינתקות הביאה לכך שכעת יורים על ישובים בשטחה של מדינת ישראל, וזאת משום שיישובי המתנחלים "ששימשו חומת מגן" אינם עוד. ואני שואל: מדוע עדיף ירי על נצרים מירי על אופקים. מילא אם היה מדובר בבסיסי צבא המשמשים חומת מגן מפני הטרור, אבל הרי מדובר על ישובים אזרחיים, ישובים שבהם התגוררו משפחות על ילדיהן. איזו מין חומת מגן זו?
אין ההתנחלויות משמשות, אפוא, חומת מגן, וגם אין צורך בהן כקלף מיקוח, נוכחות צה"ל די בה לשם כך. מטרת ההתנחלויות היתה סיפוח איטי של השטח באופן כזה שיקשה על הדרישה לפנות אותו. בכך ההתנחלויות נכשלו, הן נותרו מובלעות קטנות בתוך אוכלוסיה פלשתינית גדולה.
מנהיגי ישראל הבינו כי המדיניות שהצליחה ב- 48 בשטחי מדינת ישראל, לא עלתה יפה בשטחים שנכבשו ב- 67. לפליטי 48 שהתגודדו בשטחי עזה, יהודה ושומרון כבר לא היה לאן ללכת וחוסר הרצון להעניק למאות אלפי פלשתינים תעודות זהות ישראלית וזכות בחירה, מנע את סיפוח השטחים והותיר אותם תחת שלטון צבאי.
ייתכן, עם זאת, שבויכוח על הצעד החד-צדדי של ההינתקות יש צדק בדברי שני הצדדים. מצד אחד מדינת ישראל צריכה לוותר על השטחים הכבושים, אך מן הצד השני היא הופכת חשופה, לפחות לעת עתה, לפגיעה באזרחיה.
הפתרון הוא אחד - הינתקות בשני שלבים. בשלב הראשון יפונו רק האזרחים, שאין להם מה לחפש בשטח צבאי כבוש. בשלב זה יישאר צה"ל בשטח, יהיה אחראי על הביטחון ויעביר רק את השליטה המנהלית לידי הפלשתינים. המשך ישיבת צה"ל בשטחים ישמש קלף בידי ישראל לטובת ניהול משא-ומתן עם הפלשתינים.
פעולה זו תצהיר למעשה שני דברים בו זמנית. מצד אחד היא תוכיח את נכונות ישראל לוותר ויתורים, ואת כוונתה האמיתית להשיב לפלשתינים את השטחים שנכבשו ב- 67, ומצד שני היא תבהיר לפלשתינים כי לא מדובר בנסיגה מפחד הטרור אלא בפשרה טריטוריאלית.
